נורא קל לספר חדשות רעות כי מהתהום אפשר (בד"כ) רק לטפס למעלה. הרבה יותר קשה (או מפחיד) לספר חדשות טובות כי אתה אף פעם לא יודע אם אתה עושה מעצמך בדיחה כשהכל ישתנה למחרת. כמה פעמים עם ליעם כבר חשבנו שהנה, או-טו-טו אנחנו יוצאים מהבור וחוזרים ל"שיגרה", רק כדי לגלות יום-יומיים יותר מאוחר שהיא עוד לא שם? אז מה, לא לספר חדשות טובות בכלל? רק את הרעות? כמובן שלא.
אז ככה, אני כותב מלים אילו בחמישי בערב. אמש (הלילה שבין רביעי לחמישי), לראשונה מזה שבועות, ליעם ישנה כמעט את כל הלילה. היו מעט מאד אנחות, אם בכלל. ואנחנו, שכ"כ התרגלנו להיות ערים איתה דרך האנחות, התקשנו להירדם בגלל השקט החשוד. הלכנו למיטה שלה לבדוק שהיא נושמת! ולהפתעתנו היא פשוט ישנה בשקט. איך זה פתאום התחיל? כמו כל דבר אחר עם ליעם, לא בטוח שאפשר לשים על זה את האצבע. לראשונה מזה שבועות סובבנו אותה על הצד (עד כה היא תמיד ישנה-שכבה-ערה על הגב עם המיטה מורמת - מין חצי ישיבה כזו).
בכל אופן, היום לליעם היה יום טוב, למרות קצת הקאות ושילשולים. היא היתה ערנית, שמחה, מדברת כמו פעם. היא אפילו ניסתה לאכול אוכל מוצק - ביוזמתה (ללא הצלחה....ניסתה לנגוס בפיצה ולא ממש הלך לה...לקחה ביס מספגטי רך, לעסה, בלעה, אבל מייד ויתרה). וכשלליעם טוב וכשליעם שמחה - לכולנו טוב. כולנו ישנים יותר טוב ומתפקדים יותר טוב. לא מחפשים לטפס על ההימליה או לחצות ג'ונגלים ואוקינוסים. גם לא לצאת לבילויים. כולה אנחנו רוצים לישון בלילה ולאכול ארוחות כמשפחה.
ועכשיו אני אשמור לעוד לילה ועוד יום. נפרסם מחר.
אוקיי, הנה אנחנו ביום ששי:
וטוב שחיכיתי. כי אתמול בלילה, יעני אמש, יעני
last night
ליעם לא ממש ישנה שוב. והיום היה לה יום חצי-חצי כזה. בחצי היא היתה ערנית ושמחה, ובזמנים אחרים מאד כואבת ולא נוחה. אז מה קורה?
הלוואי וידענו. אותו סיפור כמו שכתבתי עד היום. מילכוד:
מצד אחד חייבים להאכיל אותה (אוכל נוזלי עדיין) כדי שתתחזק ותתגבר, אבל מצד שני האוכל הנוזלי גורם לה להקאות. אז רייצ'ל מחפשת עצה מדיאטטים נוספים. וכמובן יש את השאלה הפתוחה: האם זה רק הבטן או שיש דברים אחרים שמפריעים לה? ליעם, כזכור, לא מנדבת אינפורמציה.
למרות החדשות פרווה (לא בשר ולא חלב), אז עם כל הקושי ליעם כן חזרה לעצמה קצת. במקום לשכב בלי תנועה עם העיניים תקועות חזק ימינה, היא ערנית בין-לבין, וכל פעם שהיא ככה היא ישר שולפת את החוש הומור שלה ע"מ להזכיר שהליעם הישנה והטובה עדיין שם, מוסתרת תחת שכבות החולי המסתורי. היום, כשהתקשרתי מהעבודה, ליעם היתה נהדרת. צחקה, קישקשה, וכו'. כשהגעתי הביתה 5-6 שעות יותר מאוחר היא כבר היתה בכאבים. בלילה כמעט אף פעם לא טוב. כמו חילזון היא יוצאת מידי פעם, מראה לנו את פניה האמיתיים, וחוזרת למקום המוזר שבו היא נמצאת כרגע. ואנחנו מנסים לשבור את השבלול שבתוכו גר החילזון. אבל מאד יתכן שזה יקח זמן.
ברלה צא, צא.
איזו מין חיה זו שבלול?
א
אז ככה, אני כותב מלים אילו בחמישי בערב. אמש (הלילה שבין רביעי לחמישי), לראשונה מזה שבועות, ליעם ישנה כמעט את כל הלילה. היו מעט מאד אנחות, אם בכלל. ואנחנו, שכ"כ התרגלנו להיות ערים איתה דרך האנחות, התקשנו להירדם בגלל השקט החשוד. הלכנו למיטה שלה לבדוק שהיא נושמת! ולהפתעתנו היא פשוט ישנה בשקט. איך זה פתאום התחיל? כמו כל דבר אחר עם ליעם, לא בטוח שאפשר לשים על זה את האצבע. לראשונה מזה שבועות סובבנו אותה על הצד (עד כה היא תמיד ישנה-שכבה-ערה על הגב עם המיטה מורמת - מין חצי ישיבה כזו).
בכל אופן, היום לליעם היה יום טוב, למרות קצת הקאות ושילשולים. היא היתה ערנית, שמחה, מדברת כמו פעם. היא אפילו ניסתה לאכול אוכל מוצק - ביוזמתה (ללא הצלחה....ניסתה לנגוס בפיצה ולא ממש הלך לה...לקחה ביס מספגטי רך, לעסה, בלעה, אבל מייד ויתרה). וכשלליעם טוב וכשליעם שמחה - לכולנו טוב. כולנו ישנים יותר טוב ומתפקדים יותר טוב. לא מחפשים לטפס על ההימליה או לחצות ג'ונגלים ואוקינוסים. גם לא לצאת לבילויים. כולה אנחנו רוצים לישון בלילה ולאכול ארוחות כמשפחה.
ועכשיו אני אשמור לעוד לילה ועוד יום. נפרסם מחר.
אוקיי, הנה אנחנו ביום ששי:
וטוב שחיכיתי. כי אתמול בלילה, יעני אמש, יעני
last night
ליעם לא ממש ישנה שוב. והיום היה לה יום חצי-חצי כזה. בחצי היא היתה ערנית ושמחה, ובזמנים אחרים מאד כואבת ולא נוחה. אז מה קורה?
הלוואי וידענו. אותו סיפור כמו שכתבתי עד היום. מילכוד:
מצד אחד חייבים להאכיל אותה (אוכל נוזלי עדיין) כדי שתתחזק ותתגבר, אבל מצד שני האוכל הנוזלי גורם לה להקאות. אז רייצ'ל מחפשת עצה מדיאטטים נוספים. וכמובן יש את השאלה הפתוחה: האם זה רק הבטן או שיש דברים אחרים שמפריעים לה? ליעם, כזכור, לא מנדבת אינפורמציה.
למרות החדשות פרווה (לא בשר ולא חלב), אז עם כל הקושי ליעם כן חזרה לעצמה קצת. במקום לשכב בלי תנועה עם העיניים תקועות חזק ימינה, היא ערנית בין-לבין, וכל פעם שהיא ככה היא ישר שולפת את החוש הומור שלה ע"מ להזכיר שהליעם הישנה והטובה עדיין שם, מוסתרת תחת שכבות החולי המסתורי. היום, כשהתקשרתי מהעבודה, ליעם היתה נהדרת. צחקה, קישקשה, וכו'. כשהגעתי הביתה 5-6 שעות יותר מאוחר היא כבר היתה בכאבים. בלילה כמעט אף פעם לא טוב. כמו חילזון היא יוצאת מידי פעם, מראה לנו את פניה האמיתיים, וחוזרת למקום המוזר שבו היא נמצאת כרגע. ואנחנו מנסים לשבור את השבלול שבתוכו גר החילזון. אבל מאד יתכן שזה יקח זמן.
ברלה צא, צא.
איזו מין חיה זו שבלול?
א
האם מיטב ממשיכה לישון בחדר עם ליעם עכשיו כשליעם אחרי הניתוח ואולי עוד פחות שקטה ממקודם?
ReplyDeleteאיך היא לוקחת את החזרה של ליעם הביתה? האם יוצא למיטב בעצם לבלות זמן עם ליעם בבית כשליעם במצב רוח טוב? כלומר, האם היא חווה קצת את ליעם במצב רוח טוב?
כן, הן ישנות באותו חדר. אם ליעם מתעוררת ויש בלגן גדול (הקאות וכו') אז מיטב עוברת למיטה שלנו באמצע הלילה.
ReplyDeleteמיטב שמחה שליעם בבית. מעבר לזה שהיא אוהבת את האחות שלה ודואגת לה, זה שהיא בבית נותן למיטב את שני ההורים שלה קרוב אליה. וכן, היא רוצה להיות בקירבת ליעם, אבל זה גם תלוי בחיי החברה שלה. אם יש חברות בסביבה אז סביר להניח שהיא תעדיף להיות איתן.
א