חלה הטבה כלשהי במצבה של ליעם. היא כבר לא שוכבת כל הזמן עם עיניים עצומות ונאנחת. פותחת עיניים, יושבת בכסא גלגלים, מסתובבת בבי"ח כולל יציאה לגינה. היא עדיין חלשה מאד (לא נוהגת לבד), עיפה, וגם בכאבים. היא מואכלת בצינור ועדיין לא מראה סימני רעב או תשוקה לאוכל רגיל (מי שמכיר אותה יודע שאוכל זה דבר חשוב לה בחיים...אז ברור שדברים עוד לא חזרו לנורמלי). ממחר יתחילו להקטין לה את האספקה דרך הצינור ע"מ לנסות לעודד רעב בהדרגה. באותו זמן, היא הקיאה הבוקר כמה פעמים. עוד לא מדברת.
שתן כרגע מוציאים לה דרך קטטר. מלמדים אותנו איך לעשות קטטר בבית וגם איך להאכיל דרך הצינור בבית.
יש לנו, בני האדם, לנסות להבין דברים שלא עובדים נכון, להסתכל אחורה, ללמוד מה קרה, מה השתבש, ולנסות לתקן. במקרה הזה מאד יתכן שלעולם לא נדע מה קרה ומה השתבש. האם דברים יחזרו לאיך שהיו? כמעט בטוח שלא. כמות התרופות והדיאטה החדשה בטוח ישנו את החיים של ליעם ושלנו. האם ליעם תחזור להיות הליעם השמחה ואוהבת החיים שהיא? אין לי סיבה לחשוב שלא, אפילו שכרגע זה לא נראה ככה. יש לה סוג של כח חיים שראינו אותה שוב ושוב חוזרת ממקומות שחורים. אני מאמין בה.
זהו בערך. אין ממש זמן לעדכן כל דבר קטן כי אני מאד עסוק בלבנות רמפה לכסא גלגלים עכשיו כשליעם בבי"ח ולא צריכה להכנס ולצאת מהבית. חשבנו שיהיה פשוט יחסית, אבל זה הולך לאט. אז מבחינתי זה כמעט מזל שליעם נשארת בבי"ח. רייצ'ל ממש חיה שם עכשיו כשאני עסוק עם הרמפה. כולם עובדים קשה, אבל השיפור במצבה של ליעם נותנת אנרגיות חדשות.
וכמובן שיש גם את מיטב. צריך לדאוג שהחיים שלה יפגעו כמה שפחות ושתעשה שיעורים ויהיה אוכל על השולחן ותגיע לחוגים שלה. החגים היהודים לא עושים איתה חסד כי רוב חברותיה בשכונה הן לא יהודיות והולכות לבי"ס כרגיל. עם ליעם בבי"ח אנחנו לא יכולים לעשות דברים כמשפחה והיא נשארת די לבד. בסופשבוע היא יצאה עם השכנים לחוף הים. זה היה טוב. באותו זמן, אנחנו חסרים לה - והיא לנו.
אבל חוץ מכל זה, הכל בסדר. ממש בסדר.
יאללה, למיטה.
אשר
שתן כרגע מוציאים לה דרך קטטר. מלמדים אותנו איך לעשות קטטר בבית וגם איך להאכיל דרך הצינור בבית.
יש לנו, בני האדם, לנסות להבין דברים שלא עובדים נכון, להסתכל אחורה, ללמוד מה קרה, מה השתבש, ולנסות לתקן. במקרה הזה מאד יתכן שלעולם לא נדע מה קרה ומה השתבש. האם דברים יחזרו לאיך שהיו? כמעט בטוח שלא. כמות התרופות והדיאטה החדשה בטוח ישנו את החיים של ליעם ושלנו. האם ליעם תחזור להיות הליעם השמחה ואוהבת החיים שהיא? אין לי סיבה לחשוב שלא, אפילו שכרגע זה לא נראה ככה. יש לה סוג של כח חיים שראינו אותה שוב ושוב חוזרת ממקומות שחורים. אני מאמין בה.
זהו בערך. אין ממש זמן לעדכן כל דבר קטן כי אני מאד עסוק בלבנות רמפה לכסא גלגלים עכשיו כשליעם בבי"ח ולא צריכה להכנס ולצאת מהבית. חשבנו שיהיה פשוט יחסית, אבל זה הולך לאט. אז מבחינתי זה כמעט מזל שליעם נשארת בבי"ח. רייצ'ל ממש חיה שם עכשיו כשאני עסוק עם הרמפה. כולם עובדים קשה, אבל השיפור במצבה של ליעם נותנת אנרגיות חדשות.
וכמובן שיש גם את מיטב. צריך לדאוג שהחיים שלה יפגעו כמה שפחות ושתעשה שיעורים ויהיה אוכל על השולחן ותגיע לחוגים שלה. החגים היהודים לא עושים איתה חסד כי רוב חברותיה בשכונה הן לא יהודיות והולכות לבי"ס כרגיל. עם ליעם בבי"ח אנחנו לא יכולים לעשות דברים כמשפחה והיא נשארת די לבד. בסופשבוע היא יצאה עם השכנים לחוף הים. זה היה טוב. באותו זמן, אנחנו חסרים לה - והיא לנו.
אבל חוץ מכל זה, הכל בסדר. ממש בסדר.
יאללה, למיטה.
אשר
No comments:
Post a Comment