ליל שימורים נוסף. אתמול בלילה ליעם לא סתם נאנחה אלא ממש צרחה כל הלילה. רייצ'ל נשארה איתה ("חברה יקרה, הגיע תורך...וכו'"). מענין שבסביבות 6 בבוקר שמתי אותה בכסא גלגלים מול הטלוויזיה ומיד היה שקט. הניחוש שלי מעבר לדלת הסגורה הוא ששתיהן ישנות. זה מה שליעם עושה כל יום בימים האחרונים: ערה בלילה (לרוב נאנחת או מתלוננת) וישנה ביום - לרוב בתוך הכסא גלגלים שלה - מול הטלוויזיה או על המרפסת. מה שמגביר אצלי את החשד שמדובר בשאנט שלא עובד כראוי.
לפעמים יש לה מעברים חדים מצריחות של כאבים לצחוק - וההפך.
זה כבר כמה לילות שאנחנו לא ישנים סדיר - בעצם, כמה שבועות. אמש היה משוגע במיוחד. רייצ'ל לא ישנה כל הלילה כי ליעם צרחה כל הלילה.
אבל, בינתיים רייצ'ל מדברת עם רופאים. אין התקדמות - רק דברים חדשים לנסות. לדוגמה, יש חשש שהתחלנו אותה על יותר מידי מזון נוזלי. אני בספק שזו הסיבה לכל האי-נוחיות שלה, אבל כולנו מנחשים.
קוראים שאלו:
האם בעצם ליעם רוב היום במיטה, או על הכסא?
חצי חצי בערך.
איך היא מעבירה את הזמן, האם טלויזיה מעניינת אותה כמו שאהבה בעבר?
כן. וגם אנשים נכנסים אז היא מדברת איתם. לפעמים היא פשוט נרדמת בכיסא שלה לשעות.
לפעמים יש לה מעברים חדים מצריחות של כאבים לצחוק - וההפך.
זה כבר כמה לילות שאנחנו לא ישנים סדיר - בעצם, כמה שבועות. אמש היה משוגע במיוחד. רייצ'ל לא ישנה כל הלילה כי ליעם צרחה כל הלילה.
אבל, בינתיים רייצ'ל מדברת עם רופאים. אין התקדמות - רק דברים חדשים לנסות. לדוגמה, יש חשש שהתחלנו אותה על יותר מידי מזון נוזלי. אני בספק שזו הסיבה לכל האי-נוחיות שלה, אבל כולנו מנחשים.
קוראים שאלו:
האם בעצם ליעם רוב היום במיטה, או על הכסא?
חצי חצי בערך.
איך היא מעבירה את הזמן, האם טלויזיה מעניינת אותה כמו שאהבה בעבר?
כן. וגם אנשים נכנסים אז היא מדברת איתם. לפעמים היא פשוט נרדמת בכיסא שלה לשעות.
האם בעצם מישהו מיכם כל הזמן צמוד אליה?
כן.
אני מבינה שאין מה לדבר על בית ספר בשלב זה ?
נכון. חשבנו יותר מוקדם השבוע לקחת אותה לביקור שם, אבל ע"פ היומיים האחרונים אין על מה לדבר.
איזה מן תמיכה אתם מקבלים מהקהילה הרפואית?
עצות בטלפון במקרה הטוב. בשביל שהקהילה הרפואים תעזור ממש צריך להיות על ידם. מאד יתכן שמחר (ששי) ניקח אותה לחדר מיון לבדיקות.
איך רייצ'ל תסתדר עם הכל כשתתחיל לעבוד?
לא יודע, אבל לא בעיה שלי, נה? טוב, אני בטוח שתסתדר עם עזרה מהמשפחה והקהילה. אני בלווא הכי לא עוזר הרבה במשך היום - עדיין בונה את הרמפה כי כמה ימי גשם עיכבו אותנו. מחר אינשאללה נגמור.
והערב, למרות חוסר השינה והעייפות המצטברת, רייצ'ל ומיטב יצאו להצגה-הופעה באולם הברודוויי במקומי. את הכרטיסים קנינו מזמן - עוד לפני שהתחילו הבעיות של היום. מנסים לחיות בכל זאת. (גם אני הייתי אמור ללכת אבל בגלל המצב החלטנו שאי אפשר להשאיר את ליעם עם בייביסיטר.) בזמן כתיבת שורות אילו ליעם סוף כל סוף נרדמה. אני נכנס לכוננות לילה.
עוד משהו קטן:
אל תתנו לסגנון ההמוריסטי בבלוג מידי פעם להטעות אתכם. פה זה די בית משוגעים כרגע ובשבועות האחרונים. אם כל מה שקורה עם ליעם זה לא מספיק, אז יש גם את מיטב שצריכה את תשומת הלב שלה. ויש את שאר בעיות החיים. אז מטורף לגמרי פה. אז למה הסגנון ההומוריסטי? כי אני לא יכול אחרת. אנחנו אנשים שמחים וככה אנחנו חיים וככה [כנראה] אנחנו גם מתמודדים. יש פעמים שרייצ'ל ואני עומדים שם בשלוש בבוקר, מלא קקי וקיא ושתן (סליחה), ואנחנו מחליפים בדיחות זוועה קצרות. כדברי חז"ל:
אם אין לחם, לפחות שתהיה בירה - והרבה.
(לכל קוראי הבלוג, אם יש לכם שאלות, נא לעשות זאת בעזרת הוספת הערה בתחתית הבלוג
comment
תודה)
זהו. נקווה ללילה טוב וליום יותר טוב מחר.
א
כן.
אני מבינה שאין מה לדבר על בית ספר בשלב זה ?
נכון. חשבנו יותר מוקדם השבוע לקחת אותה לביקור שם, אבל ע"פ היומיים האחרונים אין על מה לדבר.
איזה מן תמיכה אתם מקבלים מהקהילה הרפואית?
עצות בטלפון במקרה הטוב. בשביל שהקהילה הרפואים תעזור ממש צריך להיות על ידם. מאד יתכן שמחר (ששי) ניקח אותה לחדר מיון לבדיקות.
איך רייצ'ל תסתדר עם הכל כשתתחיל לעבוד?
לא יודע, אבל לא בעיה שלי, נה? טוב, אני בטוח שתסתדר עם עזרה מהמשפחה והקהילה. אני בלווא הכי לא עוזר הרבה במשך היום - עדיין בונה את הרמפה כי כמה ימי גשם עיכבו אותנו. מחר אינשאללה נגמור.
והערב, למרות חוסר השינה והעייפות המצטברת, רייצ'ל ומיטב יצאו להצגה-הופעה באולם הברודוויי במקומי. את הכרטיסים קנינו מזמן - עוד לפני שהתחילו הבעיות של היום. מנסים לחיות בכל זאת. (גם אני הייתי אמור ללכת אבל בגלל המצב החלטנו שאי אפשר להשאיר את ליעם עם בייביסיטר.) בזמן כתיבת שורות אילו ליעם סוף כל סוף נרדמה. אני נכנס לכוננות לילה.
עוד משהו קטן:
אל תתנו לסגנון ההמוריסטי בבלוג מידי פעם להטעות אתכם. פה זה די בית משוגעים כרגע ובשבועות האחרונים. אם כל מה שקורה עם ליעם זה לא מספיק, אז יש גם את מיטב שצריכה את תשומת הלב שלה. ויש את שאר בעיות החיים. אז מטורף לגמרי פה. אז למה הסגנון ההומוריסטי? כי אני לא יכול אחרת. אנחנו אנשים שמחים וככה אנחנו חיים וככה [כנראה] אנחנו גם מתמודדים. יש פעמים שרייצ'ל ואני עומדים שם בשלוש בבוקר, מלא קקי וקיא ושתן (סליחה), ואנחנו מחליפים בדיחות זוועה קצרות. כדברי חז"ל:
אם אין לחם, לפחות שתהיה בירה - והרבה.
(לכל קוראי הבלוג, אם יש לכם שאלות, נא לעשות זאת בעזרת הוספת הערה בתחתית הבלוג
comment
תודה)
זהו. נקווה ללילה טוב וליום יותר טוב מחר.
א
No comments:
Post a Comment