חשוב לציין שהניתוח מחר (היום בשביל הקורא בישראל?) הוא משהו שהוא בגדר ניחוש, בשבילנו לפחות. התקוה שלנו שזה יפתור (או לפחות ישפר משמעותית) את כל ענין הכאבים של ליעם. כי אם מנסים להסתכל אחורה ולנתח "בהגיון" מה שקרה, קשה לראות קשר לשאנט (למרות שהבדיקה הראתה שהוא לא במצב אופטימלי):
* בתחילת ספטמבר היא אושפזה בגלל לחץ דם גבוה ותפקוד לקוי של הכליות. אישפוז של 3 ימים.
* שבועיים יותר מאוחר היה ההתקף
seizure
בבית שבעקבותיו היא נכנסה לבית חולים.
* התמקדו על 3 דברים: לחץ הדם, הכליות, השאנט.
* מה שהיה מענין זה שהנפרולוגיה אמרה שדברים מסתדרים; הניורולוגים זיהו בעיה פוטנציאלית עם השאנט, אבל לא הצביעו על זה שזה דחוף נורא. ובינתיים מצבה של ליעם לא השתפר בגרוש.
* בסופו של בדר כזכור יצאנו הביתה. אחרי יום-יומיים ליעם חזרה לעצמה, אבל אחרי כמה ימים חזרו גם הכאבים.
* בסה"כ ליעם לא אוכלת אוכל מוצק כבר קרוב לחודש. עדיין שומעים את הבטן שלה מגרגרת.
אז, האם תיקון השאנט יתקן משהו מכל זה? אני לא חושב שיש למישהו מושג אמיתי. אבל זה מקום להתחיל ממנו. זמן האישפוז של ניתוח כזה מוערך כבין 24-48 שעות, אבל בהתחשב בכמה גורמים אני אהיה מופתע מאד אם בסוף השבוע ישחררו אותנו הביתה. והגורמים הם:
* ליעם כמעט אף פעם לא התשחררה מהר מניתוח. כמעט תמיד היה צריך להאריך את האישפוז. פעם אחת שיצאנו די מהר אז היה גם צריך להחזיר אותה מהר לבי"ח.
* בד"כ לפני שמשחררים מישהו מבי"ח הוא צריך לאכול ולשתות בעצמו ולהראות חיות. נראה למישהו שליעם, שהיא די סמרטוט ברגע זה, תצא מהניתוח יותר חיה וערנית מאיך שהיא נכנסת אליו?
* הניתוח עצמו הוא טראומה לגוף. נוסיף את זה שהיא לא במצב טוב כבר כמה חודשים וקשה לי לראות אותה יוצאת מכל זה בקלות. אני כמובן מקווה שאני טועה. זו לא פסימיות, אלא להיות ריאלי ומכיר את הבת שלי ואת המנגנון.
(רייצ'ל בינתיים חושבת שלליעם יש שוב דלקת בדרכי השתן. לא לקחנו אותה לשום מקום כי מחר בלווא הכי היא תהיה שם. מנסים בינתיים שהיא תסבול כמה שפחות.)
זהו בערך. (הסיכויים שלי להגיע למשחק של הפאלקונז וההופעה של ליאונרד כהן שרויים בערפל כרגע.)
א
* בתחילת ספטמבר היא אושפזה בגלל לחץ דם גבוה ותפקוד לקוי של הכליות. אישפוז של 3 ימים.
* שבועיים יותר מאוחר היה ההתקף
seizure
בבית שבעקבותיו היא נכנסה לבית חולים.
* התמקדו על 3 דברים: לחץ הדם, הכליות, השאנט.
* מה שהיה מענין זה שהנפרולוגיה אמרה שדברים מסתדרים; הניורולוגים זיהו בעיה פוטנציאלית עם השאנט, אבל לא הצביעו על זה שזה דחוף נורא. ובינתיים מצבה של ליעם לא השתפר בגרוש.
* בסופו של בדר כזכור יצאנו הביתה. אחרי יום-יומיים ליעם חזרה לעצמה, אבל אחרי כמה ימים חזרו גם הכאבים.
* בסה"כ ליעם לא אוכלת אוכל מוצק כבר קרוב לחודש. עדיין שומעים את הבטן שלה מגרגרת.
אז, האם תיקון השאנט יתקן משהו מכל זה? אני לא חושב שיש למישהו מושג אמיתי. אבל זה מקום להתחיל ממנו. זמן האישפוז של ניתוח כזה מוערך כבין 24-48 שעות, אבל בהתחשב בכמה גורמים אני אהיה מופתע מאד אם בסוף השבוע ישחררו אותנו הביתה. והגורמים הם:
* ליעם כמעט אף פעם לא התשחררה מהר מניתוח. כמעט תמיד היה צריך להאריך את האישפוז. פעם אחת שיצאנו די מהר אז היה גם צריך להחזיר אותה מהר לבי"ח.
* בד"כ לפני שמשחררים מישהו מבי"ח הוא צריך לאכול ולשתות בעצמו ולהראות חיות. נראה למישהו שליעם, שהיא די סמרטוט ברגע זה, תצא מהניתוח יותר חיה וערנית מאיך שהיא נכנסת אליו?
* הניתוח עצמו הוא טראומה לגוף. נוסיף את זה שהיא לא במצב טוב כבר כמה חודשים וקשה לי לראות אותה יוצאת מכל זה בקלות. אני כמובן מקווה שאני טועה. זו לא פסימיות, אלא להיות ריאלי ומכיר את הבת שלי ואת המנגנון.
(רייצ'ל בינתיים חושבת שלליעם יש שוב דלקת בדרכי השתן. לא לקחנו אותה לשום מקום כי מחר בלווא הכי היא תהיה שם. מנסים בינתיים שהיא תסבול כמה שפחות.)
זהו בערך. (הסיכויים שלי להגיע למשחק של הפאלקונז וההופעה של ליאונרד כהן שרויים בערפל כרגע.)
א
No comments:
Post a Comment