טוב, "טסה" זה אולי טיפה מהר מידי. זוחלת, אולי. בכל אופן, לפעמים זה מרגיש כמו רכבת שעשועים (כזו בלונה-פארק): טיפוסים איטיים, ירידות מטורפות, סיבובים מפחידים, מנהרות חשוכות. יום אחד ליעם נהדרת ומבסוטה וישנה, ויום אחרי זה הכל בדיוק הפוך. לפעמים רואים את הנוף ונהנים ולפעמים הכל חשוך, לא יודעים מה יביא יום, ולפעמים יש ירידות מטורפות שרק רוצים שיגמר כבר.
בכל אופן, יש כמה ענינים שהבלוג ביקש ממני שאעדכן, אז אני עושה כבקשתו.
עוד ניתוחונ'ציק
בערך בעוד חודש יכניסו לליעם צינור האכלה קבוע. הוא יהיה דרך הבטן, לא דרך האף. הבלוג מייד מזדקף ושואל "צינור קבוע? מה פתאום צינור קבוע?" הסיבה היא, בלוג יקר, שגם אם ליעם תתחיל לאכול במסודר כמו פעם, עדיין צריך לוודא מעבר לכל ספק שהכליות שלה רוויות בנוזלים כל הזמן. יש ילדים (ואנשים) שחיים עם צינורות כאלו זמן רב. וכשחושבים על זה לעומק, אז זה מחיר די קטן לשלם ע"מ שגוף כ"כ רצוץ ימשיך לתפקד כראוי. אם באמת כך יהיה. בכל אופן, זה ניתוח שעושים במרפאות חוץ והולכים הביתה. נקווה שליעם תעבור אותו בקלות. בכל אופן, זה יהיה לקראת סוף נובמבר.
ליעם התחילה לאכול, אבל נורא מעט. ביס פה ביס שם. לשתות בכלל לא (זה השלב בו אני מזמין את ידידי הבירה שלי ע"מ לעודד אותה לשתות. מה???? אמרו שתשתה. לא אמרו מה...) בכל אופן, הרופא שראה אותה היום אמר שמאד יכול להיות שכשיוציאו לה את הצינור שעובד דרך האף והגרון כרגע, תעבור לה הבחילה ויגדל לה התיאבון. עדיין צריכים להתקין את הצינור לבטן.
תכנית הבראה
רייצ'ל רשמה אותה לתכנית הבראה
rehab = rehabilitation
זה מקום שהיא תלך אליו יום-יום. יעשו לה שם את כל התרפיות, ילמדו אותה לאכול שוב, מנוחה, וכו'. הכל תחת פיקוח רפואי. זה לא קרוב לבית וזה טירטור, אבל זו תכנית מתבקשת. היא מתחילה את זה ממש בקרוב - אולי אפילו מחר.
קטטר
אנשים שאלים לגבי הקטטר. אז קודם כל אין קשר בין צינורות ההאכלה לקטטר. שרברבות בסיסית. שנית כל, אין קשר בין שתיה ואוכל עצמאים לבין הקטטר. הקטטר מיועד לנקז את מה שהמוח או העצב של שלפוחית השתן לא יודעים לעשות. זה הכל. ויצטרכו להמשיך לנקז אותה עד שיגידו אחרת. או עד שננסה תקופה ונראה שהיא לא תופסת דלקת שוב.
נדמה לי שזה הכל, בלוגוביץ' שלי. צריך ללכת. פעמוני הכנסיה מצלצלים אפילו שזה לא יום ראשון ואפילו שהם כנראה לא קוראים לי. נשאר רק לשאול למי צילצלו הפעמונים.
א
בכל אופן, יש כמה ענינים שהבלוג ביקש ממני שאעדכן, אז אני עושה כבקשתו.
עוד ניתוחונ'ציק
בערך בעוד חודש יכניסו לליעם צינור האכלה קבוע. הוא יהיה דרך הבטן, לא דרך האף. הבלוג מייד מזדקף ושואל "צינור קבוע? מה פתאום צינור קבוע?" הסיבה היא, בלוג יקר, שגם אם ליעם תתחיל לאכול במסודר כמו פעם, עדיין צריך לוודא מעבר לכל ספק שהכליות שלה רוויות בנוזלים כל הזמן. יש ילדים (ואנשים) שחיים עם צינורות כאלו זמן רב. וכשחושבים על זה לעומק, אז זה מחיר די קטן לשלם ע"מ שגוף כ"כ רצוץ ימשיך לתפקד כראוי. אם באמת כך יהיה. בכל אופן, זה ניתוח שעושים במרפאות חוץ והולכים הביתה. נקווה שליעם תעבור אותו בקלות. בכל אופן, זה יהיה לקראת סוף נובמבר.
ליעם התחילה לאכול, אבל נורא מעט. ביס פה ביס שם. לשתות בכלל לא (זה השלב בו אני מזמין את ידידי הבירה שלי ע"מ לעודד אותה לשתות. מה???? אמרו שתשתה. לא אמרו מה...) בכל אופן, הרופא שראה אותה היום אמר שמאד יכול להיות שכשיוציאו לה את הצינור שעובד דרך האף והגרון כרגע, תעבור לה הבחילה ויגדל לה התיאבון. עדיין צריכים להתקין את הצינור לבטן.
תכנית הבראה
רייצ'ל רשמה אותה לתכנית הבראה
rehab = rehabilitation
זה מקום שהיא תלך אליו יום-יום. יעשו לה שם את כל התרפיות, ילמדו אותה לאכול שוב, מנוחה, וכו'. הכל תחת פיקוח רפואי. זה לא קרוב לבית וזה טירטור, אבל זו תכנית מתבקשת. היא מתחילה את זה ממש בקרוב - אולי אפילו מחר.
קטטר
אנשים שאלים לגבי הקטטר. אז קודם כל אין קשר בין צינורות ההאכלה לקטטר. שרברבות בסיסית. שנית כל, אין קשר בין שתיה ואוכל עצמאים לבין הקטטר. הקטטר מיועד לנקז את מה שהמוח או העצב של שלפוחית השתן לא יודעים לעשות. זה הכל. ויצטרכו להמשיך לנקז אותה עד שיגידו אחרת. או עד שננסה תקופה ונראה שהיא לא תופסת דלקת שוב.
נדמה לי שזה הכל, בלוגוביץ' שלי. צריך ללכת. פעמוני הכנסיה מצלצלים אפילו שזה לא יום ראשון ואפילו שהם כנראה לא קוראים לי. נשאר רק לשאול למי צילצלו הפעמונים.
א
No comments:
Post a Comment