שבת של אחרי הניתוח שאנט

מכירים את ההרגשה ביום של אחרי-ניתוח? אני מכיר - יותר מידי טוב.
אז לליעם יש יום כזה היום. היא מאד שקטה, אבל רואים שהיא בכאבים. היא גם מקיאה (או מנסה להקיא) ממש כל הזמן כמעט. מאד יתכן שהתרופות של אחרי הניתוח גורמות לה בחילה.
הניתוח הוכתר כמוצלח, אגב. כלומר, הניתוח היה ע"מ להחליף את החלק ההוא בשאנט ומבחינה שרברבית הוא הושלם בהצלחה. האם זה יעזור למצב הכללי של ליעם? זה מה שנשאר לחכות ולראות.

בזמן כתיבת שורות אילו כולנו יושבים בחדר שלה - רייצ'ל, מיטב, עבדכם, ועוד חברה. כמה התמונה הבאה סוריאליסטית?
אני יושב בצד שאליו הראש שלה מופנה, רואה משחק פוטבול (טקסס-אוקלהומה, למי ששואל...סתם משחק גרוע...אולי אחרי המחצית ישתפר משהו...), ביד אחד חופר בסלט טאקו שלפני, ביד השניה אני מחזיק מגבת מתחת לראש שלה בציפיה להקאה הבאה.
טוב, יש לנו עוד אחה"צ ארוך לפנינו עם עוד שני משחקים - ואני בלי גרעינים.

(אגב, יש ימים שאני מוסיף יותר מפוסט אחד ביום - מתי שההשראה מתפוצצת כמו חוצ'קון בשל; ויש ימים בי אף פוסט. רק שתדעו.)

א