|
בימים האחרונים הרופאים באמת לא חידשו שום דבר. למען האמת הם די גירדו את הראש מחוסר מושג מה לעשות. בשלב זה עלתה ההצעה שנחזור הביתה - אולי זה יאושש אותה. עם היד על הלב, היה לי קשה לראות אותה מתאוששת רק בגלל היציאה הביתה. חשבתי שמשהו יותר עמוק קורה שם. אבל כמו כולם, לא ידעתי מה.
היציאה הביתה:
טוב, אחרי כמה כמעט-יציאה (שהתבטלו עקב עוד הקאות וכו') בסופו של דבר ביום חמישי בצהריים ליעם חזרה הביתה. היום-לילה הראשונים בבית היו מאד דומים לבי"ח. אמנם בלי הקאות, אבל כל שאר הירקות שהוזכרו לעיל.
החדר של הבנות הפך למין חדר בית חולים קטן כזה. עם עמוד איפוזיה (עליו תולים את האוכל הנוזלי), מכשיר לבדיקת לחץ דם, אביזרים לעשות קטטר, וכו'. את מכשיר החמצן אנחנו מחזיקים בחדר כביסה כי הוא מרעיש. מעבירים צינור עד לאף שלה דרך כמה קירות.
נס הפיצה:
ביום ששי (היום) בבוקר ראינו סימני חיים ראשונים. ליעם נתנה חצי חיוך וענתה לי "כן" במלים לשאלה שלי. מילה ראשונה שלה מזה שבוע וחצי. היא הראתה טיפה יותר חיות, אבל עדיין בילתה את רוב היום במיטה. ואז....
אחה"צ הגיעה לביקור אישה שליעם יוצאת איתה לפיצה פעם בשבוע. ליעם רק ראתה אותה והדיבור חזר אליה מיד! פ-י-צ-ה! יצאה המילה ומאותו רגע חזר גם שאר הדיבור. היא עוד לא מפטפטת אבל היא עונה לשאלות (עדיין לא בקלות), מתרגשת, מחייכת. בקיצור, ליעם. יד שמאל עדיין לא מתפקדת כראוי, אבל איזו התקדמות מדהימה היתה היום.
בששי בערב, לראשונה מזה 3 שבועות, אכלנו ארוחת ערב כמשפחה. למרות שליעם לא ממש אכלה אז היא נורא שמחה לשבת איתנו.
(בנקודה זו עמדתי להכניס את המשפט הבא לסוגריים "ועכשיו שאמרתי את זה, היא בטח תקיא הלילה", ולשלוח. אבל נדמה לי שנרדמתי באמצע כתיבת המכתב. התעוררתי ב-5 בבוקר בהקפצה. אכן, הקאות. ממשיכים במסלול.)
אבל העיקר הוא שהדיבור והמורל הטבעי הגבוה שלה חזרו.
שאנט:
השאנט כאמור צריך תיקון - כך הרופא חושב. בשבועות הקרובים יקבע מתי יתבצע הניתוח.
רמפה:
אני יודע שלחלק הזה חיכיתם כל הזמן. ושאתם מתים לשמוע
happy ending
אז קבלו. מארק ואני סיימנו את בנית הרמפה היום אחה"צ - לא בלי הרבה קשיים. נותר רק לבנות מעקה. אם תהיה פה סופת טורנדו יתכן שהבית יעוף, אבל הרמפה תחזיק מעמד. בנינו אותה חזקה מאד.
עד כאן.
אשר
No comments:
Post a Comment