בדומה לפעם הקודמת שיצאה מביה"ח, גם הפעם היא לא במיטבה. ברגע שהם ניסו להאכיל אותה (דרך הצינור) היא התחילה להקיא שוב. אז למה היא יצאה הביתה? כי רייצ'ל חשבה שאם הם (צוות ביה"ח) יכולים לשחק עם כן-אוכל-לא-אוכל אז היא יכולה לעשות את זה לבד בבית. במלים פשוטות, כשנותנים לה אוכל דרך צינור בכמות כזאת-וכזאת ליעם מתחילה להקיא. כשמחזירים אותה לנוזלים שקופים היא מפסיקה. (בלי להיות רופא, לי זה לא נראה משהו עם השאנט. בייחוד שהשאנט הוא דנדש לגמרי.) בכל אופן, מחר רייצ'ל תשחק עם האוכל. תתחיל בכמויות קטנות ותראה איך הולך.
כשנפתחו דלתות ביה"ח בדרך לאוטו התפשט חיוך גדול על הפנים של ליעם. אבל עכשיו, קרוב ל-7 בערב ואחרי יום שלם, היא מתחילה להראות סימני עייפות, חוסר נוחות, אולי כאבים, וכו'. מה שכן, היא מרגישה יותר טוב בראש ובאיזור התפר. ביום הראשון אחרי הניתוח אי אפשר היה לגעת לה בשום חלק מהראש בלי תגובה מצידה. היא גם פחות קשיחה.
א
כשנפתחו דלתות ביה"ח בדרך לאוטו התפשט חיוך גדול על הפנים של ליעם. אבל עכשיו, קרוב ל-7 בערב ואחרי יום שלם, היא מתחילה להראות סימני עייפות, חוסר נוחות, אולי כאבים, וכו'. מה שכן, היא מרגישה יותר טוב בראש ובאיזור התפר. ביום הראשון אחרי הניתוח אי אפשר היה לגעת לה בשום חלק מהראש בלי תגובה מצידה. היא גם פחות קשיחה.
א
איך עבר הלילה? יש משהו שאני לא לגמרי מבינה: ההבדל בין נוזלים שקופים לסוג מזון נוזלי - מה יש בזה ומה יש בזה? האם אדם יכול לקבל את כל מה שהוא צריך דרך תזונה נוזלית? איך מסתדר לך עם העבודה? איך האנשים שם? האם הצלחת ללכת לפוטבול? מה עם התפרים - מתי מוציאים.
ReplyDelete