החיוך חזר

החיוך, בדיחות הדעת, הניצוץ בעיניים, הצחוק הליעמי - כלום חזרו.

באותו זמן (ובלי לשבש שמחות), צריך לשמור דברים בפרספקטיבה הנכונה:

* יש עדיין הקאות.
* יש גם התקפים
seizures

י
* בעיות בדרכי השתן
* שאנט שמחכה לתיקון ( הוא אולי המקור להרבה מהבעיות)
* הבעיות בכליות ישארו לנצח.
* ובטח עוד כמה דברים ששכחתי.

היום לראשונה היה לה תרפיה (מין ריפוי בעיסוק כזה). רק חצי שעה להתחלה. ליעם היתה שמחה ושיתפה פעולה. התרפיסטית שאלה אותי על הנהיגה שלה. ליעם עדיין לא משתמשת ביד שמאל - היד הנוהגת בכסא גלגלים. בעוד התרפיסטית מדברת ליעם הזיזה את היד, אחזה בסטיק הנהיגה, והתחילה לנהוג. ממש נס, תגידו. אלא מה? היא התחילה לנהוג אחורה ובלי שליטה. עשתה שני סיבובים סביב עצמה בנהיגה אחורה. מייד אח"כ היא נכנסה ל
seizure
שארך קרוב לדקה (זה נחשב ארוך) ומייד בסוף ההתקף היא הקיאה (ישר עלי כמובן - הכל מאהבה...) למה אני מספר את כל זה? ע"מ להדגים שלמרות הפוסטים החיוביים יש אינסוף אתגרים - לפעמים כל דקה ממש.

יום ראשון אחה"צ. אני שוכב על הספה ומסתכל על פוטבול. ופתאום סיז'רים והקאות. להחזיר אותי מהר למציאות.

למרות הסיזרים וההקאות, מצב הרוח של ליעם נשאר טוב - וזה, רבותי, הוא העיקר. ועל זה אי אפשר לשים שום תג עם מחיר. זה מה שנקרא באנגלית
priceless

א