מבזק, מבזק

הרגע רייצ'ל התקשרה אלי למשרד ובישרה לי שהם מתכוונים לנסות להוריד את מנת החמצן שהם נותנים לה. אמרתי "מה, הם מטורפים? איך כ"כ מהר?" מסתבר שהילדה התחילה לנשום לבד יותר. לא יודע מה ואיך וכמה. הכל דרך רייצ'ל. מקווה שזו תפנית לטובה - אבל לא יותר מזה ברגע זה.

(ואולי זו החלבה שומשום? בגלל שליעם שוכבת בתנוחה מוזרה והעיניים שלה תקועות מין אחורה-למעלה כזה, ניסיתי לברר עם הצוות הרפואי אם אפשר להזיז את המיטה שלה פלוס המכשירים כך שתוכל לפחות לראות טלוויזיה. די השתיקו אותי בענין. אבל אז דיברתי עם רייצ'ל שחייבים לשים לה את ה
DVD
הקטן שלנו איפהשהו שתוכל לראות אותו. יש סיכוי שזה יחדד וימריץ את המוח. אז זה מה שהיא עשתה אמש. היא הזיזה את המכשיר ע"מ שליעם תוכל לראות תמונה. נו, והרי התוצאות לפניכם. טוב, לפני שאני נוסע לקזחסטן לקבל את תעודת הד"ר המיוחלת, חייבים לחזור למציאות ולהבהיר שזה יכול להיות כל דבר: שיפור הנשימה דרך המכשיר, שינוי באנטיביוטיקה חדשה שהתחילו אתמול, ועוד סיבות שיתכן שלעולם לא נדע. אבל החדשות טובות! להפיץ את השמועה. (והקורא חד האוזן יודע שכבר טיפסנו הרים וצנחנו לגאיות. נא להשאיר את השמפניה על קרח בינתיים.)

א