מלך השעמום איבד את כתרו
עזבנו את הקורא הסקרן בחמישי בערב עם השאלה האם ליעם תישן בלילה או לא. אז היא לא ישנה באותו לילה. למה היא לא ישנה זו שאלה טובה. אולי בגלל שאמא שלה לא היתה איתה (מה שמפתיע כי בבית אני הוא זה שאיתו היא נרדמת יותר טוב....לשעמם אנשים זו המומחיות הכי גדולה שלי), אולי בגלל הרכבת הבלתי נפסקת של אנשים שיוצאים ונכנסים לחדר כל הלילה, אולי כי לא הרגישה טוב, אולי ואולי ואולי. ומה היא עושה כל הלילה כשהיא לא ישנה? מתלוננת "אמא אמא אמא", "אאווו, אוו, אוו", "אני לא מרגישה טוב" - ככה הלוך-חזור כל הלילה. ובלילה של ששי רייצ'ל נשארה איתה והיא ישנה כל הלילה. ועכשיו נשאלת השאלה אם יותר לי אי-פעם לישון שוב עם ליעם בבי"ח. אני חייב להתאמן ביתר מרץ איך לשעמם אנשים טוב יותר. א
?להבריא את החולה? אבל למה
בגלל תקשורת לקויה בין מנגנוני ביה"ח איזשהו צוות ניתוח פה חשב שהולכים להתקין לה צינור האכלה ישיר לבטן ביום ששי. אז בחמישי בלילה, כהכנה לניתוח (שהוא לא ממש ניתוח...חתך קטן, השחלה של הצינור, סגירה....ענין של 10 דקות), נכנסו לחדר כל מיני נודניקים: רופא מומחה (המנתח), רופא מרדים, רופא מתמחה, רופאה חצי-מתמחה, ועוד ועוד. אמה-מה? הם נכנסים באמצע הלילה כאילו זה אמצע היום. מדברים בקול רם, ממששים, נוגעים, בודקים. בני אדם, אתם לא רואים שיש פה מישהי שצריכה את המנוחה שלה יותר מכל דבר אחר? בשלב מסוים פשוט סילקתי אותם מפה. מה שיותר עיצבן זה שב-9 בערב אמרתי למנתח הראשי "שמע, אני לא יודע יותר מידי....אבל לא הייתי ממהר לניתוח....בוא נחכה לרייצ'ל מחר בבוקר ואז נדבר". והוא הסכים איתי. אז למה כל הנודניקים המשיכו להכנס? חוסר תיאום מעצבן על גבו של החולה. א
GI
רופא בטן ועיכול וקיבה gastroenterologist (GI)
אנחנו כבר חודשים מנסים מנסים שמחלקת הג'י-איי תתפוס אחריות לגבי ליעם בעיקר ע"מ לחקור את נושא ההקאות. זה מה-זה מתסכל שהמחלקה הזו לא מחזירה צלצול, לא מופיעה לעשות בדיקות, כלום. פשוט לא שמה קצוץ. לא הצלחנו להבין את זה וגם לא ידענו איך כן לקבל את תשומת הלב שלהם. בסופו של דבר רייצ'ל הרימה טלפון באופן אישי לרופאה מסוימת במחלקה ודברים התחילו לזוז. איכשהו דברים נפלו בין הכסאות. א
אז אתמול הגיע רופא ג'י-איי והציג כמה אלטרנטיבות שהם הולכים לבחון בימים הקרובים. יש כמה תאוריות וכמה השערות וכמה החלטות שנצטרך לעשות יחד איתם. למרות שמדובר על צינור זה או אחד מסוג אחר, הייתי טועה לאמת אם הייתי שמדובר בשרברבות בלבד. השאלות הכי גדולות הן: א
האם יפסקו ההקאות
האם הגוף יצליח לקלוט את האוכל המוזן לו דרך הצינורות
האם יחזור לה התיאבון
האם ענין ההקאות הוא הדבר היחיד שנשאר
רק זמן ונסיון יתנו תשובות - וגם זה בספק. אבל זו התחלה חדשה ונראה לאן היא תיקח אותנו. א
חצי הכוס המלאה
למרות הביקורת על בית החולים והמחלקה של הבטן, אני בוחר להסתכל על החצי המלאה של הכוס: א
לפני שבועיים וקצת ליעם היתה במצב קריטי והיום היא נושמת, צוחקת, עירנית
לפני כמה שבועות לא ידענו מה יהיה עם הכליות. נראה כאילו יש התיצבות - הרבה בגלל הנוזלים שקודם היא לא קיבלה מספיק ועכשיו אנחנו דוחפים לה
לחץ הדם עולה ויורד, אבל נראה שאם הוא עולה יותר מידי ניתן לשלוט עליו. א
מה יהיה בעתיד הקרוב אף אחד לא רוצה ולא יכול לנבא. אבל יש התקדמות בימים האחרונים ועם התערבות פעילה של מחלקת הג'י-איי אנחנו מקווים אולי אפילו לעוף מפה בקרוב. א
No comments:
Post a Comment