קוראים שאלו: תוכל להסביר קצת מה זה "עצבנית בטירוף" , במה זה מתבטא , ובמה מתבטא ההיפך ? א
עצבנית בטירוף
מנענעת את הראש מצד לצד בלי הרף, מנענעת את היד שלה לפה-ולשם בלי הרף, מתלוננת "כואב לי כואב לי" ו"אני לא מרגישה טוב" ו"אני עייפה" בלי הרף, מתעצבנת על כל איש מקצוע שנכנס. א
פרספקטיבה: אני מכיר את הצד שלה ומזדהה איתו. פעם גם אני הייתי מאושפז הרבה זמן. במשך חודשים לא יכולתי לרדת מהמיטה והייתי תלוי לגמרי באילו שסביבי. כשאדם כלוא בתוך עצמו הוא מוציא את מה שיש לו על הקרובים אליו ביותר. זה קורה, זה טבעי, זה ידוע. אני שם בשביל שליעם תוציא את זה עלי. (בפרספקטיבה-שבתוך-פרספקטיבה, היום אני רואה את מה שעבר על ההורים שלי כשטיפלו בי. לא רק שהם נתנו 200% מעצמם לעזור לי, בתור הכרת תודה מצידי הם קיבלו את כל החרא שזרקתי עליהם חזרה. והם לא לקחו את זה טוב בכלל. חלב שנשפך - אבל שיעור לחיים: כשאתה מטפל במישהו חולה צמוד למיטה, תעטוף את עצמך מבעוד מועד בשכבת מגן. אל תיקח דברים אישית. אכול חרא ושים חיוך.) אבל האם אני עומד במשימה? א
"בית "חולים
עם כל הנסיון שלנו עם בתי חולים, תמיד הם משגעים אותי מחדש ואני תמיד תוהה על המילה "חולים" שבשם. למה מה, זה בית "בריאים"? טוב טוב, אני מסביר. אתמול נשארתי עם ליעם כמה שעות. כזכור היא עברה למחלקה חדשה. כלומר אחיות חדשות, רופאים חדשים, חדר חדש (ואין עכברושים...הכל נקי ונעים) - בקיצור, עם שלא ידע את יוסף. לוקח לכולם זמן להתרגל ולהכיר. בין לבין, גם סידרו לה מה שנקרא
sleep study
שבו הם בודקים איך היא נושמת בזמן השינה (ובטח עוד כמה דברים). אז אני נמצא איתה שם בחדר וכזכור היא "קצת" עיפה אחרי 5 ימים ולילות בלי שינה. ועצבנית בטירוף (ע"ע). והאחיות מתחילות להתעסק איתה - כמו שהן אמורות לעשות. והיא מתעצבנת עוד. ואז נכנס הצוות ששם לה את כל האלקטרודות ללימוד שינה. ובאותו זמן ממש האחיות האחרות ממשיכות לזמזם מסביב ולהתעסק איתה. סה"כ איזה 4 אנשים מסביב למיטה. והיא עצבנית בטירוף (ע"ע), כבר אמרנו? טוב, גמרו לשים את האלקטרודות, גמרו להתעסק (משפט קצר, אבל זה לקח הרבה זמן ועצבים). הגיע הזמן לנוח. אבל בדיוק אז ליעם הקיאה קצת - בטח חלק בגלל שטירטרנו אותה כ"כ הרבה. אז היינו צריכים לנתק חלק מהחוטים, לנקות, להחזיר. עוד עצבנות. טוב, לא אלאה את הקורא חסר הזמן בפרטים הקטנים. די לומר שהיא היתה מסכנה מאד. המטרה, אחרי הכל, היא לבדוק אותה בשינה, אבל מה אם היא לא ישנה? א
סוף כל סוף יצאו כולם מהחדר והגיע הזמן לנוח ולישון. אבל היא עצבנית מידי וחסרת מנוחה. לא נשאר הרבה מה לעשות חוץ מלשבת על ידה ולנסות להרגיע. ואז.......(תופים....) נכנסת האחות מהמשמרת החדשה והיא צריכה לעשות את כל הבדיקות האלנמטריות (לחץ דם, חום, וכו') מחדש - כי זה הנוהל. בשלב זה אני כבר די איבדתי את הסבלנות הידועה שלי. אמרתי לאחות שעם כל הכבוד ושלא תיקח את זה אישית חס וחלילה, אבל היא פשוט צריכה לעזוב את החדר ולהשאיר אותנו בשקט. והסברתי לה שוב ושוב שזה לא אישי (שהיא לקחה בכבוד - כנראה שהיא רגילה להורים כמוני) ושאני מוכן ורוצה לדבר עם רופא אחראי. להסביר לו שבבית "חולים" החולים אמורים להיות הפוקוס, לא המספרים על המחשב. היא כמובן התעלמה ממני באלגנטיות. הסברתי יפה שעם כל החשיבות של המשמרת שלה, הדבר הכי חשוב פה זה ליעם. היא פה לא בשביל שיקחו לה חום ולחץ דם אלא ע"מ להבריא כמה שיותר מהר. ולהבריא כמה שיותר מהר אומר "תנו לישון, בחיאת אללה". אבל בארץ הפרוצדורות לא מבינים דברים כאלו. יש פרוצדורות וצריכים לבצע אותן. כמובן שגם ידעתי שהאחות המסכנה הזו לא צריכה להיות המטרה שלי והיא סתם הפכה לשק החבטות שלי. אבל ציפיתי שלכל הפחות תלך ותתלונן עלי לאיזה ד"ר שיכול לעשות החלטות או שרוצה להתעמת עם אבא דפוק. אבל היא לא עשתה כלום. פשוט המשיכה לעמוד שם (שרק עיצבן אותי יותר). א
טירונות
טוב, ברור שהקורא חד הציפורן סקרן בשלב זה לסופו של הסיפור. בשלב מסוים הבנתי שהדבר הכי טוב עבור ליעם זה ש....אני לא אהיה שם. אז השארתי אותה עם סבתא ורצתי הביתה להגיד לרייצ'ל שתחזור. כשהגעתי הביתה רייצ'ל ראתה את רוחי הנסערת ומיהרה לבי"ח. סופו הטוב של הסיפור מגיע. או-טו-טו: א
רייצ'ל הגיעה, ישבה על ידה בשקט, החזיקה לה את היד, וליעם סוף-כל-סוף נרדמה. ו...ישנה רוב הלילה. סוף-כל-סוף זכתה למנוחה המיוחלת לראשונה מזה 5 ימים. את כל זה למדתי רק הבוקר. וגם רק עכשיו הבנתי שאני עוד טירון ביזבז בכל עניני הבית חולים. ללמוד מרייצ'ל, ללמוד מרייצ'ל, אני חוזר ומשנן לעצמי במשך השנים - ושוכח (או לא מסוגל). והקורא חד הדמיון אולי שם לב שמה שהשמטתי מהסיפור זה שהגעתי לבי"ח אחרי יום עבודה ופקקי תנועה ולהקים את מיטב בבוקר - הקיצר, יום מלא. והלילה אני נשאר עם ליעם - כל הלילה. בלי הנחות. ואני די בטוח שעכשיו חלק מקוראינו היקרים ישנו קצת פחות טוב אולי כי הם דואגים לליעם שהאבא המטורף שלה נשאר איתה ואיך תקבל מנוחה? א
טוב, כמו שאמרתי, הבלוג הזה הוא לא רק שירות חדשות. לכן מידי פעם שמתפוצץ לי חוצ'קון כנראה שתקראו עליו. א
מנענעת את הראש מצד לצד בלי הרף, מנענעת את היד שלה לפה-ולשם בלי הרף, מתלוננת "כואב לי כואב לי" ו"אני לא מרגישה טוב" ו"אני עייפה" בלי הרף, מתעצבנת על כל איש מקצוע שנכנס. א
פרספקטיבה: אני מכיר את הצד שלה ומזדהה איתו. פעם גם אני הייתי מאושפז הרבה זמן. במשך חודשים לא יכולתי לרדת מהמיטה והייתי תלוי לגמרי באילו שסביבי. כשאדם כלוא בתוך עצמו הוא מוציא את מה שיש לו על הקרובים אליו ביותר. זה קורה, זה טבעי, זה ידוע. אני שם בשביל שליעם תוציא את זה עלי. (בפרספקטיבה-שבתוך-פרספקטיבה, היום אני רואה את מה שעבר על ההורים שלי כשטיפלו בי. לא רק שהם נתנו 200% מעצמם לעזור לי, בתור הכרת תודה מצידי הם קיבלו את כל החרא שזרקתי עליהם חזרה. והם לא לקחו את זה טוב בכלל. חלב שנשפך - אבל שיעור לחיים: כשאתה מטפל במישהו חולה צמוד למיטה, תעטוף את עצמך מבעוד מועד בשכבת מגן. אל תיקח דברים אישית. אכול חרא ושים חיוך.) אבל האם אני עומד במשימה? א
"בית "חולים
עם כל הנסיון שלנו עם בתי חולים, תמיד הם משגעים אותי מחדש ואני תמיד תוהה על המילה "חולים" שבשם. למה מה, זה בית "בריאים"? טוב טוב, אני מסביר. אתמול נשארתי עם ליעם כמה שעות. כזכור היא עברה למחלקה חדשה. כלומר אחיות חדשות, רופאים חדשים, חדר חדש (ואין עכברושים...הכל נקי ונעים) - בקיצור, עם שלא ידע את יוסף. לוקח לכולם זמן להתרגל ולהכיר. בין לבין, גם סידרו לה מה שנקרא
sleep study
שבו הם בודקים איך היא נושמת בזמן השינה (ובטח עוד כמה דברים). אז אני נמצא איתה שם בחדר וכזכור היא "קצת" עיפה אחרי 5 ימים ולילות בלי שינה. ועצבנית בטירוף (ע"ע). והאחיות מתחילות להתעסק איתה - כמו שהן אמורות לעשות. והיא מתעצבנת עוד. ואז נכנס הצוות ששם לה את כל האלקטרודות ללימוד שינה. ובאותו זמן ממש האחיות האחרות ממשיכות לזמזם מסביב ולהתעסק איתה. סה"כ איזה 4 אנשים מסביב למיטה. והיא עצבנית בטירוף (ע"ע), כבר אמרנו? טוב, גמרו לשים את האלקטרודות, גמרו להתעסק (משפט קצר, אבל זה לקח הרבה זמן ועצבים). הגיע הזמן לנוח. אבל בדיוק אז ליעם הקיאה קצת - בטח חלק בגלל שטירטרנו אותה כ"כ הרבה. אז היינו צריכים לנתק חלק מהחוטים, לנקות, להחזיר. עוד עצבנות. טוב, לא אלאה את הקורא חסר הזמן בפרטים הקטנים. די לומר שהיא היתה מסכנה מאד. המטרה, אחרי הכל, היא לבדוק אותה בשינה, אבל מה אם היא לא ישנה? א
סוף כל סוף יצאו כולם מהחדר והגיע הזמן לנוח ולישון. אבל היא עצבנית מידי וחסרת מנוחה. לא נשאר הרבה מה לעשות חוץ מלשבת על ידה ולנסות להרגיע. ואז.......(תופים....) נכנסת האחות מהמשמרת החדשה והיא צריכה לעשות את כל הבדיקות האלנמטריות (לחץ דם, חום, וכו') מחדש - כי זה הנוהל. בשלב זה אני כבר די איבדתי את הסבלנות הידועה שלי. אמרתי לאחות שעם כל הכבוד ושלא תיקח את זה אישית חס וחלילה, אבל היא פשוט צריכה לעזוב את החדר ולהשאיר אותנו בשקט. והסברתי לה שוב ושוב שזה לא אישי (שהיא לקחה בכבוד - כנראה שהיא רגילה להורים כמוני) ושאני מוכן ורוצה לדבר עם רופא אחראי. להסביר לו שבבית "חולים" החולים אמורים להיות הפוקוס, לא המספרים על המחשב. היא כמובן התעלמה ממני באלגנטיות. הסברתי יפה שעם כל החשיבות של המשמרת שלה, הדבר הכי חשוב פה זה ליעם. היא פה לא בשביל שיקחו לה חום ולחץ דם אלא ע"מ להבריא כמה שיותר מהר. ולהבריא כמה שיותר מהר אומר "תנו לישון, בחיאת אללה". אבל בארץ הפרוצדורות לא מבינים דברים כאלו. יש פרוצדורות וצריכים לבצע אותן. כמובן שגם ידעתי שהאחות המסכנה הזו לא צריכה להיות המטרה שלי והיא סתם הפכה לשק החבטות שלי. אבל ציפיתי שלכל הפחות תלך ותתלונן עלי לאיזה ד"ר שיכול לעשות החלטות או שרוצה להתעמת עם אבא דפוק. אבל היא לא עשתה כלום. פשוט המשיכה לעמוד שם (שרק עיצבן אותי יותר). א
טירונות
טוב, ברור שהקורא חד הציפורן סקרן בשלב זה לסופו של הסיפור. בשלב מסוים הבנתי שהדבר הכי טוב עבור ליעם זה ש....אני לא אהיה שם. אז השארתי אותה עם סבתא ורצתי הביתה להגיד לרייצ'ל שתחזור. כשהגעתי הביתה רייצ'ל ראתה את רוחי הנסערת ומיהרה לבי"ח. סופו הטוב של הסיפור מגיע. או-טו-טו: א
רייצ'ל הגיעה, ישבה על ידה בשקט, החזיקה לה את היד, וליעם סוף-כל-סוף נרדמה. ו...ישנה רוב הלילה. סוף-כל-סוף זכתה למנוחה המיוחלת לראשונה מזה 5 ימים. את כל זה למדתי רק הבוקר. וגם רק עכשיו הבנתי שאני עוד טירון ביזבז בכל עניני הבית חולים. ללמוד מרייצ'ל, ללמוד מרייצ'ל, אני חוזר ומשנן לעצמי במשך השנים - ושוכח (או לא מסוגל). והקורא חד הדמיון אולי שם לב שמה שהשמטתי מהסיפור זה שהגעתי לבי"ח אחרי יום עבודה ופקקי תנועה ולהקים את מיטב בבוקר - הקיצר, יום מלא. והלילה אני נשאר עם ליעם - כל הלילה. בלי הנחות. ואני די בטוח שעכשיו חלק מקוראינו היקרים ישנו קצת פחות טוב אולי כי הם דואגים לליעם שהאבא המטורף שלה נשאר איתה ואיך תקבל מנוחה? א
טוב, כמו שאמרתי, הבלוג הזה הוא לא רק שירות חדשות. לכן מידי פעם שמתפוצץ לי חוצ'קון כנראה שתקראו עליו. א
No comments:
Post a Comment