אוקיי, זמן לחשוב

ההקאות נמשכות וגם לחץ הדם הגבוה חזר קצת.  אפילו שליעם כבר לא במצב שמצריך טיפול נמרץ, נראה לי שאולי ההקאות שלה קיבלו את תשומת הלב הראויה סוף כל סוף, ובגלל זה שומרים אותה פה.  הבעיה עם טיפול נמרץ זה שאי אפשר לצאת מהמחלקה.  ליעם מתה לצאת החוצה לגינה, אבל לא מרשים לה כרגע.  אם היתה במחלקה רגילה אז לא היתה בעיה כזו. מצד שני, בטיפול נמרץ מקבלים הרבה יותר תשומת לב ממחלקה רגילה - וזה בסופו של דבר מה שאנחנו רוצים.    א

---------------

בכל אופן, עכשיו שהנשימה שלה הסתדרה שוב, זה זמן לחשוב על העתיד.  כפי שהסיז'ר האחרון וכל מה שבא אחריו הוכיחו, ליעם מאד חולה ומאד פגיעה.  למרות שהכל נראה במגמת שיפור כרגע (מלבד ההקאות), צריך להתכונן לגרוע ביותר. וכשאני אומר את זה אני מתכוון - רייצ'ל ואני צריכים לדבר על מה נעשה במקרה שליעם תהיה שוב במצב קריטי ונצטרך לעשות החלטות גדולות על עתידה.  זה מאד לא טבעי, בלשון המעטה, אעפס, לשבת ולדבר ב"ניחותא" על מה-נעשה-אם-וכאשר.  קשה לי אפילו לכתוב את המלים האילו כי אני יושב ברגע זה ע"י מיטתה והיא שמחה וערה ומתבדחת.  זו מציאות מחורבנת שצריך לעשות שיחה כזו, אבל יותר טוב להגיע מוכנים לפעם הבאה (בתקווה שלא תהיה כזו) מאשר לעשות החלטות גורליות תחת אש הקרב.   א

---------------

פרספקטיבה:  לפעמים נראה כאילו הצוות הרפואי "שוכח" מאיתנו. הם לא נכנסים לפעמים במשך שעות, למרות שזה טיפול נמרץ.  לפעמים יש איזו בקשה שלנו שלא נענית מהר.  למה?  ובכן, זה טיפול נמרץ.  מישהי שמקיאה היא לא בסכנת חיים.  בחדרים שמסביב יש מקרים הרבה יותר קריטיים.  ילדים מתים פה או בגלל פציעה קריטית או בגלל מחלה סופנית.  ילדים אחרים נאבקים על חייהם.  שומעים את ההליקופטר מעל הראש כשהוא מבצע נחיתה ותוהים:  האם זה עוד ילד פצוע/חולה/גוסס או שמא זה בדיוק ההפך:  מגיע לב חדש או כבד לילד שמחכה לו (מה שאומר שבמקום אחר מישהו אחר מת).  א

--------------

פרספקטיבה:  מחר אני חוזר לעבודה.  המשרד שוכן בתוך מה שנראה כמו שמורת טבע.  יער די עבות על שפת הנהר.  כשאני נוהג פנימה בבוקר בין העצים, לא אחת אני רואה כמה איילים מתוך האילנות.  מהחלון של חדר האוכל רואים את הנהר.  פסטורלי לאללה.  כל יום מחדש אני חושב על השלווה שמסביב בהשוואה לחדר טיפול נמרץ ואיך אני פה בשקט הזה בזמן ששם הכל קורה.    א