אין המון מה לספר. היום חזרו הרופאים הבכירים אחרי הסופשבוע. רופא ההנשמה חושב שהיא יכולה לנשום לבד. כלומר, הוא רוצה לנסות אותה. לי לא לגמרי ברור איך זה יהיה שונה מהימים האחרונים, אבל אני שמח שדברים זזים קדימה (או הצידה) תחת פיקוח. א
אני לא יודע אם מבחינה בריאותית טהורה המצב יותר טוב. אבל כשהגעתי היום לבי"ח ליעם נראתה יותר טוב. המבט בעיניים היה צלול וחי, הצבע שלה היה טוב. עדיין שקטה מאד (נדמה לי שזה בגלל הצינור שדחוף לה בגרון, אבל זה סתם ניחוש...) בכל אופן, רייצ'ל שמה לה את אחד השירים האהובים עליה בסי-די ואני ניצלתי את העובדה שליעם חלשה בלמחות כשיש לה צינור בגרון והצטרפתי לשירה. ליעם, מבעד לתרופות ולצינורות ולפלסטרים שמחזיקים הכל ביחד, פתחה חיוך רחב. אז אולי החלק במוח שאחראי על הנשימה בזמן השינה לא עובד הכי טוב, אבל החלק שמראה אהבה ו"אני עדיין פה - אותה ליעם של תמיד", חי ובריא. א
No comments:
Post a Comment