רפואה וכו'
בתחום הבריאותי אין הרבה מה לדווח. כפי שציינתי אתמול, זה לא משהו שיתברר תוך יום-יומיים. צריך סבלנות. לא אכנס לכל הפרטים הרפואיים, ההנחות המקצועיות, האפשרויות השונות, ההשערות - כי זה פשוט יותר מידי ואין לי כח לזה. כשיהיו דברים מוצקים כמובן שאעדכן.
ליעם מונשמת ותמשיך להיות מונשמת לפחות עוד שבוע. כך שאין מה לחפש שינויים כל יום.
בנוסף לזה הכניסו לה היום מה שנקרא פיק ליין
picc line
המעונינים יכולים לחפש באינטרנט מה זה בדיוק. בקיצור מאחד שאפילו לא ידע איך להשתמש בתחבושת האישית שלו בצבא (עשיתי החלפות עם אחד החבר'ה....קיבלתי חלבה שומשום בתמורה בהגיון של "מתוק עכשיו. אם אפצע מישהו כבר יחבוש אותי", שהתברר כנכון), זו אינפוזיה משוכללת. שכחתי כבר מאיפה מכניסים אותה, אבל היא נכנסת עד אזור הלב. יש בה כמה יתרונות:
יותר קל להוציא דגימות דם
יותר קל להכניס תרופות וכו
אינפוזיה כזו אפשר להשאיר ליותר זמן
בתוספת צינור האוויר שהוכנס אתמול יתכן שהמערכת תיאלץ לכתוב פוסט שרברבות נוסף. היא מוקפת ומוחדרת בצנרת מכל עבר ממש.
היום גם התחילו להאכיל אותה - שוב, הכל בצנרת - במינון נמוך מאד לראות אם הגוף יכול לקלוט ולשמור את האוכל.
בתחום הזיהום בודקים מישור רחב של זיהומים אפשריים שונים. ממה שידוע עד כה זה שהדם נראה די נקי מאינפקציה. זה טוב. באותו זמן, מאד יתכן שהיא תקבל עירוי דם כי איפהשהו בכל התהליכים האילו היא כנראה איבדה קצת. המספרים קצת נמוכים.
הנה אמרתי שלא אכנס לפרטים ובכ"ז נכנסתי לחלק. רק מוזכרת חלבה ואני ישר נהיה רופא צעצוע.
מעבר לרפואה
אתמול התקבצו לפה עשרות אנשים, כפי שכבר דיווחתי, כדי מן להפרד מליעם. בדיעבד אנחנו יודעים שזה היה אולי קצת...הממ, אני מחפש את המילה הנכונה - לא נמהר, לא מוגזם, לא חסר-אחריות, לא מתוך פניקה - משהו בין כל אילו. ליעם לא נראתה טוב, בלשון המעטה. היא היתה אפורה וקרירה עם מבט ריק בעיניים ונשימה דועכת. השינוי מאתמול להיום (שתיכף נגיע אליו) הוא די משמעותי. רק ע"מ לשמור על פרופורציות, צריך לזכור שלמרות ההתיצבות, המצב עדיין שביר מאד. פוסט "האם" שלמטה עדיין מעשי. הכל עדיין מאד שביר. (רייצ'ל ביקשה ממנה עוד נסיעה אחת לחוף הים ביחד.) אני כמובן זוקף את ההתאוששות היחסית לזכותי - בתור זה שהרגיש מיד שצריך להנשים אותה (אבל שוב, זה רק בזכות החלבה).
היום ליעם שקטה מאד. טוב, זה קצת אנדרסטייטמנט. ניסית פעם לצעוק או לצחוק או לדבר כשצינור (גדול) תקוע לך בפה ועובר בגרון, אחד דרך האף (שגם עובר בגרון) והראש שלך מסובב מין אחורה כזה בתנוחה מוזרה, ושכל היום מתעסקים איתך מכל עבר - מסובבים, מושכים, תוקעים? למרות על אילו, ליעם פותחת עיניים ומגיבה כשמדברים אליה - בהבעת עיניים, ובעיקר - קיבלתי חיוכים ממנה היום. חיוכים!!! וזה, רבותי, מה שנקרא
PRICELESS
כלומר, אי אפשר לשים על זה תג מחיר. זה יותר בעל ערך מכל דבר בעולם. הכח שיש לילדה הזאת - לחייך מתוך כל החרא שהיא שרויה בו - זה משהו שאין מלים בעולם לתאר. ואין מתנה גדולה מזו שהיא נתנה לי היום. אין.
לא יודע מה יהיה הלילה ואם ארגיש אידיוט בבוקר שפרסמתי פוסט זה. אבל פחדן אף פעם לא הייתי אז אני לוחץ על "פרסם".
(ותודה לכל המאחלים והמעודדים, אילו שבכתב ואילו שבלב.)
א
בתחום הבריאותי אין הרבה מה לדווח. כפי שציינתי אתמול, זה לא משהו שיתברר תוך יום-יומיים. צריך סבלנות. לא אכנס לכל הפרטים הרפואיים, ההנחות המקצועיות, האפשרויות השונות, ההשערות - כי זה פשוט יותר מידי ואין לי כח לזה. כשיהיו דברים מוצקים כמובן שאעדכן.
ליעם מונשמת ותמשיך להיות מונשמת לפחות עוד שבוע. כך שאין מה לחפש שינויים כל יום.
בנוסף לזה הכניסו לה היום מה שנקרא פיק ליין
picc line
המעונינים יכולים לחפש באינטרנט מה זה בדיוק. בקיצור מאחד שאפילו לא ידע איך להשתמש בתחבושת האישית שלו בצבא (עשיתי החלפות עם אחד החבר'ה....קיבלתי חלבה שומשום בתמורה בהגיון של "מתוק עכשיו. אם אפצע מישהו כבר יחבוש אותי", שהתברר כנכון), זו אינפוזיה משוכללת. שכחתי כבר מאיפה מכניסים אותה, אבל היא נכנסת עד אזור הלב. יש בה כמה יתרונות:
יותר קל להוציא דגימות דם
יותר קל להכניס תרופות וכו
אינפוזיה כזו אפשר להשאיר ליותר זמן
בתוספת צינור האוויר שהוכנס אתמול יתכן שהמערכת תיאלץ לכתוב פוסט שרברבות נוסף. היא מוקפת ומוחדרת בצנרת מכל עבר ממש.
היום גם התחילו להאכיל אותה - שוב, הכל בצנרת - במינון נמוך מאד לראות אם הגוף יכול לקלוט ולשמור את האוכל.
בתחום הזיהום בודקים מישור רחב של זיהומים אפשריים שונים. ממה שידוע עד כה זה שהדם נראה די נקי מאינפקציה. זה טוב. באותו זמן, מאד יתכן שהיא תקבל עירוי דם כי איפהשהו בכל התהליכים האילו היא כנראה איבדה קצת. המספרים קצת נמוכים.
הנה אמרתי שלא אכנס לפרטים ובכ"ז נכנסתי לחלק. רק מוזכרת חלבה ואני ישר נהיה רופא צעצוע.
מעבר לרפואה
אתמול התקבצו לפה עשרות אנשים, כפי שכבר דיווחתי, כדי מן להפרד מליעם. בדיעבד אנחנו יודעים שזה היה אולי קצת...הממ, אני מחפש את המילה הנכונה - לא נמהר, לא מוגזם, לא חסר-אחריות, לא מתוך פניקה - משהו בין כל אילו. ליעם לא נראתה טוב, בלשון המעטה. היא היתה אפורה וקרירה עם מבט ריק בעיניים ונשימה דועכת. השינוי מאתמול להיום (שתיכף נגיע אליו) הוא די משמעותי. רק ע"מ לשמור על פרופורציות, צריך לזכור שלמרות ההתיצבות, המצב עדיין שביר מאד. פוסט "האם" שלמטה עדיין מעשי. הכל עדיין מאד שביר. (רייצ'ל ביקשה ממנה עוד נסיעה אחת לחוף הים ביחד.) אני כמובן זוקף את ההתאוששות היחסית לזכותי - בתור זה שהרגיש מיד שצריך להנשים אותה (אבל שוב, זה רק בזכות החלבה).
היום ליעם שקטה מאד. טוב, זה קצת אנדרסטייטמנט. ניסית פעם לצעוק או לצחוק או לדבר כשצינור (גדול) תקוע לך בפה ועובר בגרון, אחד דרך האף (שגם עובר בגרון) והראש שלך מסובב מין אחורה כזה בתנוחה מוזרה, ושכל היום מתעסקים איתך מכל עבר - מסובבים, מושכים, תוקעים? למרות על אילו, ליעם פותחת עיניים ומגיבה כשמדברים אליה - בהבעת עיניים, ובעיקר - קיבלתי חיוכים ממנה היום. חיוכים!!! וזה, רבותי, מה שנקרא
PRICELESS
כלומר, אי אפשר לשים על זה תג מחיר. זה יותר בעל ערך מכל דבר בעולם. הכח שיש לילדה הזאת - לחייך מתוך כל החרא שהיא שרויה בו - זה משהו שאין מלים בעולם לתאר. ואין מתנה גדולה מזו שהיא נתנה לי היום. אין.
לא יודע מה יהיה הלילה ואם ארגיש אידיוט בבוקר שפרסמתי פוסט זה. אבל פחדן אף פעם לא הייתי אז אני לוחץ על "פרסם".
(ותודה לכל המאחלים והמעודדים, אילו שבכתב ואילו שבלב.)
א
פחדן? פחדן?! זה אולי הדבר האחרון שהייתי אומר עליך
ReplyDeleteאני מעריץ את הכוח שלך, ובטוח שגם ליעם