בימים אילו ליעם נפוחה מאד - בעיקר בבטן, אבל בכל שאר הגוף ממש. זה התחיל מהבטן שהיא נורא נורא נפוחה והתפשט לכל שאר האיברים. מה שקורה (ככה חושבים) זה שהכליות, שאמורות לסנן נוזלים ולהעביר אותם למערכת השתן, לא עושות את העבודה שלהן ולכן הנוזלים לא ממשיכים במורד הזרם ומצטברים במקומות שונים בגוף. נותנים כל מיני תרופות ע"מ לשלוח את הנוזלים למשתנה - אל תשאלו אותי איך, אני רק הנדסאי - אבל זה לוקח זמן. ואולי יותר מרק זמן, אבל כל זה בבירורים ולימודים עדיין. א
קוראים שאלו משהו כמו על הסדר יום שלנו. אז ככה: קמתי, התלבשתי, צחצחתי שיניים, האכלתי את החתול.... לא אפרט הכל, אל דאגה. כעקרון רייצ'ל ממש חיה בבי"ח מלבד כמה שעות ביום כשמישהו בא להחליף אותה (במקרה הטוב ולא תמיד). הרבה פעמים רייצ'ל בוחרת שלא לעזוב בגלל שהיא מחכה לרופא כזה או אחר או בגלל איזשהו טיפול או בגלל שליעם לא מרגישה טוב. אני מגיע ישר מהעבודה (שהיא החלק הכי קל בכל היום שלי) לבי"ח. הרבה פעמים רייצ'ל ואני אומרים שלום-שלום ונפרדים אחרי כמה דקות כי זה הזמן שלה ללכת קצת. אז אפילו שאנחנו צריכים לשבת ולדבר על דברים רציניים מאד, כמעט שאין לנו זמן או הזדמנות לעשות זאת. וכשאנחנו בבית אז יש את מיטב שצריכה את תשומת הלב (בייחוד של רייצ'ל). מיטב מצידה עובדת מאד מאד קשה. עוזבת את הבית ב-7 בבוקר וחוזרת בין 8-9 בערב אחרי חוגי ריקוד. אז יש לה ימים קשים ואז כשהיא סוף כל סוף מגיעה לבית שלה אז המשפחה שלה לא פה לקבל אותה. לא קל לה בכלל. יוצא מכל זה שלי באמת יש את החלק הכי קל. אנשים אומרים לי "יווו, איך אתה מצליח גם להכניס עבודה בכל זה?", אבל האמת היא שכל עוד אני במשרד זה באמת קלי-קלות. השבוע אני בתורנות 24 שעות ביממה ומקווה לא לקבל אף שיחה באמצע הלילה. א
No comments:
Post a Comment