בוקר יום שלישי - שעון מקומי
עוד לילה משוגע עבר על ליעם (ורייצ'ל). רייצ'ל סיפרה שבשלב מסוים ליעם סבלה כ"כ הרבה שהיא (רייצ'ל) היתה צריכה לעזוב את החדר. וואו! א
אתמול אחרי העבודה הגעתי לבי"ח רק ע"מ לראות את ליעם בסיבלה - ולתמוך בה, כי זה בעצם כל מה שאפשר לעשות. אז מייד שלחתי הודעה לבוס שלי שהיום אני בחצי יום חופש - עוד לפני שידעתי איך יהיה הלילה. אנח חייב לתת לרייצ'ל לנוח. וזה מה שאני עושה - ברגע זה ממש. היום הגעתי ושמעתי על הלילה הנורא שהיה להם. לשמחתי רייצ'ל כיסתה את הראש בשמיכה ונשכבה מייד לישון. ועוד יותר לשמחתי הצלחתי להרדים את ליעם. בזמן כתיבת שורות אילו היא באמת ישנה - כבר שעה וחצי טפו, טפו, טפו... כל רופא או אחות או מנקה שמגיעים לחדר אני מנפנף אותם החוצה. תנו לישון. א
אוכל
אוכל הוא לא רק הכרח קיומי, אלא מקור להנאה בשביל רובנו. אנחנו לא רק מחכים לזמן הארוחה ומצפים לו, אנחנו אפילו עושים דברים מיוחדים (שאנחנו בטח כבר לא חושבים עליהם אפילו) ע"מ ששעת הסעודה תעבור בנעימים. אנחנו רוצים שקט שנוכל להנות מהאוכל; אנחנו רוצים מישהו לדבר איתו או משהו בטלוויזיה להסתכל עליו. וכו'. א
אתמול הביאו לנו אוכל מאיזשהו מקום. אוכל שאנחנו אוהבים. זה היה מוזר מאד לשבת ע"י ליעם הצורחת מכאבים ו"להנות" מאוכל טעים. א
קוראה שאלה
האם ליעם מקבלת משהו נגד כאבים בימים אלו? הגוף שלה צריך מנוחה ושינה. איך הרופאים יכולים לספק לה כמה שעות של הרגעות ושינה
נדמה לי שהסברתי את זה בעבר, אבל אולי לא הייתי מספיק ברור או שדברים נשכחו. אז הנה זה שוב: רוב משכרכי הכאבים החזקים באים עם תופעות לוואי. הרבה מהם לא טובים לכליות (אני אדם עם בעיות גב כרוניות. פעם הייתי חי על כדורים כאלו. עד שלמדתי שהם עושים גבינה שוויצרית מהכליות שלנו. מאז נגמלתי ואני לא לוקח יותר.) לליעם יש כליות שמתפקדות רק ב-20% יעילות. אין שום דרך לתת לה תרופות כאלו בלי לפגוע בכליות הרעועות מלכתחילה. א
תרופות אחרות מאד מרגיעות אותנו. הן מאיטות את קצב הנשימה. בשביל ליעם זה עשוי להיות קטלני. גם ככה היא לא נושמת מספיק. עם תרופה נגד כאבים היא עלולה להפסיק לנשום לגמרי. א
אז זהו, הנושא לא פשוט בכלל. מין מילכוד מחורבן כזה. א
א
No comments:
Post a Comment