יום ששי, 1-1-2010
יום מלא אירועים שבעצם התחילו אתמול. וכשאני אומר "מלא אירועים" אני כבר יודע שהקורא כנראה ישתעמם. כי אני עומד לספר - כן שוב - על הקאות וכו'.
אז אתמול העבירו אותנו מחלקה לכזו שבה יש פחות חולים על כל אחות - אז זוכים לתשומת לב יותר גדולה. רק היום למדנו מה הסיבה האמיתית להעברה: האחיות במחלקה ההיא התקשרו לד"ר האחראי כל פעם שליעם הפסיקה לנשום או שהואט קצב הנשימה שלה. לרופא זה היה כבר מספיק והוא העביר אותה למחלקה שבה מכירים אותה יותר טוב ולא מתרגשים מכל פעם שהיא עושה זאת.
הבוקר, כשבהגעתי לבי"ח, רייצ'ל סיפרה לי שהיו הרבה הקאות בלילה. עכשיו, אני יודע שכל הבלוג הזה אנחנו מדברים הרבה על הקאות. אבל יש הקאות ויש הקאות. למען האמת, בתקופה האחרונה נרגעו קצת ההקאות. אבל אז בתקופה היותר-אחרונה משהו קרה והם התחדשו. קשה - שלא לומר בלתי-אפשרי - לומר מה קרה ומתי ולמה. אין פה מדע מדויק. בכל אופן, כזה היה הלילה. לא כיף. מעברק להקאות שמנו לב לאחרונה ש"משהו" עם ליעם לא בסדר. שוב, לא יודע אפילו איך לתאר את זה במלים. כלומר, בתוך כל הלא-בסדר יש יותר לא-בסדר והוא שונה.
טוב, מפה התיאור נעשה קצת "גרפי". הפרטים די מגעילים. הקורא מוזהר בזאת - ואין פה שום טיפת הומור.
קצת אחרי שהגעתי, הורדתי אותה לכסא גלגלים והלכנו לטיול במסדרונות של הבי"ח ובלובי שכולו חלונות. שתראה קצת אור יום ותחליף אווירה. היה טוב והיא אפילו עשתה סימני חיוך פה ושם. אבל איך שחזרנו לחדר שלה דברים התחילו להשתנות די במהירות. ליעם התחילה להזיז את הראש מצד לצד בלי הרף בעצבנות. אולי זה תופעות לוואי של תרופה שקיבלה - לא ברור. השכבנו אותה במיטה, אבל זה לא הרגיע כלום. אחרי שעה-שעתיים, כשרייצ'ל והאחות התכוננו לנקז אותה עם קטטר (פעולה שעושים כל כמה שעות באופן שגרתי), גילינו שלולית דם ב"איזור הנשי" שלה. זו לא הפעם הראשונה שהתגלה שם דם, אבל לא היה בכמות כזו עד היום. בזמן שהאחות עשתה סידורים לאסוף דגימות למעבדה ולנסות לראות מאיפה זה בא ועוד כמה דברים (בינתיים כבר הגיעו רופא ועוד כמה אחיות), ליעם המשיכה להזיז את הראש בפראות מצד לצד בחוסר מנוחה. בינתיים גם גילו קקי בצבע וצורה מחשידים. ואז, כשכל זה קורה ואיזה 4-5 אנשים ריכנים מעליה, ליעם התחילה להקיא. אבל לא סתם הקאה אלא חומר ירוק כזה (המזון שהיא מקבלת הוא לבן - ירוק מעיד על מיץ המרה אולי? בכל אופן, לבשתי חולצה ירוקה בזמן שכל זה קרה. כמובן שהקיא שלה כיסה אותי. תיכף נחזור לזה. וגם, היא נשכה את הלשון שלה אז התחיל לצאת לה דם גם מהפה. אבל באותו רגע לא ידענו שנשכה את הלשון. רק ראינו דם זורם גם מהפה.
אז הנה אנחנו: שני אנשים מנסים לעשות לה קטטר ע"מ לראות מה עם הדם - שממשיך לזרום, היא מקיאה עלי בכמויות, יש גם דם מהפה, הרופא מגרד את ראשו מחוסר מושג, לחץ הדם בשמיים, כל המיטה מלאה בקיא ודם. ותוך כדי כך הגיעה הטכנאית ע"מ לקחת דם למעבדה אז היא דקרה את ליעם המשתוללת ולקחה 3 מזרקים. אבל אחרי כמה דקות היא חזרה כי משהו לא היה נכון. אז דקרה שוב. בלגן זו מילה שאפילו לא מתחילה לתאר את מה שהלך פה. ויאמין הקורא חד-החוש-הומור או לא, אבל באותו זמן שהכל קורה, אנחנו ממשיכים לספר בדיחות זוועה.
ER
קטן עלינו.
פתאום שמנו לב שהכתם מהקיא של ליעם שפגע בי, הסיר את הצבע הירוק מהחולצה שלי כאילו היה כלור. מפחיד!!! ההקאות היו כ"כ חזקות ותכופות שהוחלט לחבר לה צינור ניקוד לנקודת ההאכלה בבטן. זה אכן עזר והיא כמעט לא הקיאה אחר-כך. (הבעיה היא שיותר מאוחר בערב היו צריכים לתת לה תרופות - דרך אותו מקום - ואז ההקאות חזרו.)
ואחרי שהתפזר עשן הקרב שום דבר עוד לא נפתר בעצם. ליעם ממשיכה לנער את הראש מצד לצד בלי הרף. לחץ הדם גבוה. משהו קורה. משהו. מה שכן יודעים זה שיש מספיק ברזל בדם אז היא כנראה לא תצטרך עירוי דם הלילה. אבל מה, הלילה עוד צעיר.
כשעזבתי את בי"ח בסביבות 8 בערב הגיעו כמה תוצאות מעבדה שהראו שהכל בסדר עם הדם. ליעם המשיכה להיות עצבנית מאד ולהזיז את הראש מצד לצד בלי הרף.
שבת:
הבוקר הכל יותר רגוע. ליעם ורייצ'ל נחות. הלילה היה ככה-ככה אבל ליעם מצאה את המנוחה שלה בין העצבנויות. הראש כבר לא משתולל מצד לצד. ליעם ישנה בזמן כתיבת שורות אילו - 9 בבוקר. הצבע של כל הנוזלים יותר טוב הבוקר. ההקאות נפסקו בינתיים. יש לה עכשיו קטטר קבוע (שרייצ'ל התקינה בגבורתה דרך הדם והכל). כאמור הבטן שלה מתנקזת כרגע, מה שאומר שהיא לא מקבלת מזון. נוזלים היא מקבלת דרך האינפוזיה.
המשך יבוא - אולי. (אחת הבעיות בלפרסם פוסט כזה היא שהכל עשוי להשתנות תוך כמה שעות. אז כל האמור לעיל שייך לעבר. זה הכל.)
א
-- Asher
יום מלא אירועים שבעצם התחילו אתמול. וכשאני אומר "מלא אירועים" אני כבר יודע שהקורא כנראה ישתעמם. כי אני עומד לספר - כן שוב - על הקאות וכו'.
אז אתמול העבירו אותנו מחלקה לכזו שבה יש פחות חולים על כל אחות - אז זוכים לתשומת לב יותר גדולה. רק היום למדנו מה הסיבה האמיתית להעברה: האחיות במחלקה ההיא התקשרו לד"ר האחראי כל פעם שליעם הפסיקה לנשום או שהואט קצב הנשימה שלה. לרופא זה היה כבר מספיק והוא העביר אותה למחלקה שבה מכירים אותה יותר טוב ולא מתרגשים מכל פעם שהיא עושה זאת.
הבוקר, כשבהגעתי לבי"ח, רייצ'ל סיפרה לי שהיו הרבה הקאות בלילה. עכשיו, אני יודע שכל הבלוג הזה אנחנו מדברים הרבה על הקאות. אבל יש הקאות ויש הקאות. למען האמת, בתקופה האחרונה נרגעו קצת ההקאות. אבל אז בתקופה היותר-אחרונה משהו קרה והם התחדשו. קשה - שלא לומר בלתי-אפשרי - לומר מה קרה ומתי ולמה. אין פה מדע מדויק. בכל אופן, כזה היה הלילה. לא כיף. מעברק להקאות שמנו לב לאחרונה ש"משהו" עם ליעם לא בסדר. שוב, לא יודע אפילו איך לתאר את זה במלים. כלומר, בתוך כל הלא-בסדר יש יותר לא-בסדר והוא שונה.
טוב, מפה התיאור נעשה קצת "גרפי". הפרטים די מגעילים. הקורא מוזהר בזאת - ואין פה שום טיפת הומור.
קצת אחרי שהגעתי, הורדתי אותה לכסא גלגלים והלכנו לטיול במסדרונות של הבי"ח ובלובי שכולו חלונות. שתראה קצת אור יום ותחליף אווירה. היה טוב והיא אפילו עשתה סימני חיוך פה ושם. אבל איך שחזרנו לחדר שלה דברים התחילו להשתנות די במהירות. ליעם התחילה להזיז את הראש מצד לצד בלי הרף בעצבנות. אולי זה תופעות לוואי של תרופה שקיבלה - לא ברור. השכבנו אותה במיטה, אבל זה לא הרגיע כלום. אחרי שעה-שעתיים, כשרייצ'ל והאחות התכוננו לנקז אותה עם קטטר (פעולה שעושים כל כמה שעות באופן שגרתי), גילינו שלולית דם ב"איזור הנשי" שלה. זו לא הפעם הראשונה שהתגלה שם דם, אבל לא היה בכמות כזו עד היום. בזמן שהאחות עשתה סידורים לאסוף דגימות למעבדה ולנסות לראות מאיפה זה בא ועוד כמה דברים (בינתיים כבר הגיעו רופא ועוד כמה אחיות), ליעם המשיכה להזיז את הראש בפראות מצד לצד בחוסר מנוחה. בינתיים גם גילו קקי בצבע וצורה מחשידים. ואז, כשכל זה קורה ואיזה 4-5 אנשים ריכנים מעליה, ליעם התחילה להקיא. אבל לא סתם הקאה אלא חומר ירוק כזה (המזון שהיא מקבלת הוא לבן - ירוק מעיד על מיץ המרה אולי? בכל אופן, לבשתי חולצה ירוקה בזמן שכל זה קרה. כמובן שהקיא שלה כיסה אותי. תיכף נחזור לזה. וגם, היא נשכה את הלשון שלה אז התחיל לצאת לה דם גם מהפה. אבל באותו רגע לא ידענו שנשכה את הלשון. רק ראינו דם זורם גם מהפה.
אז הנה אנחנו: שני אנשים מנסים לעשות לה קטטר ע"מ לראות מה עם הדם - שממשיך לזרום, היא מקיאה עלי בכמויות, יש גם דם מהפה, הרופא מגרד את ראשו מחוסר מושג, לחץ הדם בשמיים, כל המיטה מלאה בקיא ודם. ותוך כדי כך הגיעה הטכנאית ע"מ לקחת דם למעבדה אז היא דקרה את ליעם המשתוללת ולקחה 3 מזרקים. אבל אחרי כמה דקות היא חזרה כי משהו לא היה נכון. אז דקרה שוב. בלגן זו מילה שאפילו לא מתחילה לתאר את מה שהלך פה. ויאמין הקורא חד-החוש-הומור או לא, אבל באותו זמן שהכל קורה, אנחנו ממשיכים לספר בדיחות זוועה.
ER
קטן עלינו.
פתאום שמנו לב שהכתם מהקיא של ליעם שפגע בי, הסיר את הצבע הירוק מהחולצה שלי כאילו היה כלור. מפחיד!!! ההקאות היו כ"כ חזקות ותכופות שהוחלט לחבר לה צינור ניקוד לנקודת ההאכלה בבטן. זה אכן עזר והיא כמעט לא הקיאה אחר-כך. (הבעיה היא שיותר מאוחר בערב היו צריכים לתת לה תרופות - דרך אותו מקום - ואז ההקאות חזרו.)
ואחרי שהתפזר עשן הקרב שום דבר עוד לא נפתר בעצם. ליעם ממשיכה לנער את הראש מצד לצד בלי הרף. לחץ הדם גבוה. משהו קורה. משהו. מה שכן יודעים זה שיש מספיק ברזל בדם אז היא כנראה לא תצטרך עירוי דם הלילה. אבל מה, הלילה עוד צעיר.
כשעזבתי את בי"ח בסביבות 8 בערב הגיעו כמה תוצאות מעבדה שהראו שהכל בסדר עם הדם. ליעם המשיכה להיות עצבנית מאד ולהזיז את הראש מצד לצד בלי הרף.
שבת:
הבוקר הכל יותר רגוע. ליעם ורייצ'ל נחות. הלילה היה ככה-ככה אבל ליעם מצאה את המנוחה שלה בין העצבנויות. הראש כבר לא משתולל מצד לצד. ליעם ישנה בזמן כתיבת שורות אילו - 9 בבוקר. הצבע של כל הנוזלים יותר טוב הבוקר. ההקאות נפסקו בינתיים. יש לה עכשיו קטטר קבוע (שרייצ'ל התקינה בגבורתה דרך הדם והכל). כאמור הבטן שלה מתנקזת כרגע, מה שאומר שהיא לא מקבלת מזון. נוזלים היא מקבלת דרך האינפוזיה.
המשך יבוא - אולי. (אחת הבעיות בלפרסם פוסט כזה היא שהכל עשוי להשתנות תוך כמה שעות. אז כל האמור לעיל שייך לעבר. זה הכל.)
א
No comments:
Post a Comment