המוסף לחג

יום ראשון היה יום מצוין לליעם.  ממש ליעם של פעם.  מצב רוח נהדר, עירנית, מתבדחת, מגלה תאבון (לפחות בדיבורים). הייתי צריך לשמור לא להאכיל אותה יותר מכמה ביסים כי אנחנו באמת עוד לא יודעים מה אוכל מוצק עושה לה.  הכל עוד חדש.  לא ברור אם ואיך מערכת העיכול שלה תעמוד בזה.

שני:  בזמן הדיאליזה ליעם התלוננה על כאבים, אבל דווקא כשהגיעה הביתה היא היתה במצב רוח טוב.  דיברה על אוכל כל הזמן אבל כשנתנו לה היא לקחה ביס של ציפור פה, נקירה של זבוב שם.  לא יותר.  אח"כ התלוננה הרבה אבל איכשהו היסחנו את דעתה עם ספרים וכו' והיא נרדמה לרוב הלילה.

אז זה באמת מה שמסתמן:  בערב שאחרי הדיאליזה ליעם תמיד מרגישה לא טוב.  וככל שעובר זמן היא מתאוששת יותר ויותר.  אבל כל ענין הדיאליזה הוא חדש אז נצטרך לראות מה-מו-מי בשבועות הקרובים.

אבל בינתיים אביב.  בשנים שלפני הסבנטוכה, ליעם תמיד תמיד תמיד התאוששה ממה-שזה-לא-יהיה בבוא האביב.  ממש כמו העצים שמתחילים ללבלב.  והפעם - במקרה או שלא - זה בדיוק אותו דבר.  היא יושבת שעות רבות בחוץ, עטופה בכמה שמיכות (אפילו שמספיק חמים לבגדים קצרים).  מדברת, מנמנמת, מנקרת ביס פה ביס שם.


מדריך סל הכביסה לחגי ישראל
חג הפסח בא אלי השנה בהפתעה - באיגוף צדדי (אני כידוע, לא חוגג את פסח.  אני חושב שאם היינו במצריים היום היה יותר טוב. היינו אלופי אפריקה. הפלאפל שאכלנו בקהיר - ישתבח שמו.  ולרייצ'ל כבר יש שם קשרים עם איזו מאפיית פיתות.)  פתאום, יום-יומיים לפני אני שומע בשיחת דרך-אגב שביום שני זה פסח (מוזר שפתאום מזיזים חג כזה גדול בלי להודיע לציבור).  אבל ביום שני ליעם בדיאליזה ולא ידענו למפרע אם היא תוכל לעמוד בזה - שלא לדבר על זה שאין זמן להכנות.  אז דחינו-זאת-אומרת-רייצ'ל-דחתה- מי-בכלל-שואל-אותי ליום שלישי.  אבל ביום שלישי יש את גביע אירופה לאלופות.  אה, הלו, רייצ'ל.....לא בדקת בלוחות הספורט (כי אני בטוח שהיא בודקת כל תחרות גולף לפני שהיא עושה אירוע בבית שדורש את נוכחות הרב, אבל אולי לכדורגל אירופאי היא עוד לא התרגלה).  ואז, כאילו זה בכלל לא פסח אלא חנוכה, התרחש לו נס.   "בסדר", אני בטוח ששמעתי (מה שאומר ש (א) בכלל לא אכפת לה ממני; ו(ב) כל קיפולי הכביסה של השבועות האחרונים כנראה נעשו כראוי.  אין דרך אחרת להסביר את זה). עתה עתה בני חורין ב-ני-י חו-רין, נמלטה מפי יבבה חנוקה (ואני לא בטוח לגמרי אבל יתכן שאפילו תכלת מרדכי השתרבבה לה פנימה).   בכל אופן, אני כנראה אסתפק בכוס יין אחת.  שאת השאר ישתה אליהו או מישהו.  מרורים כבר אכלנו די.  יאללה בית"ר.
י