הימים מאז ניתוח ההחזרה של השאנטים לא היו טובים. יש לליעם מגוון בעיות - את רובן הקורא כבר מכיר: כליות, לחץ דם גבוה, מה עוד היה לנו שמה? פלגים פלטינות. אני כבר שוכח. ואפילו שכבר דיווחנו על התייצבות בכמה מהדברים, אז הנה אין התייצבות. חזר הבלגן. אבל יש גם בעיות חדשות: יש לה מין פצע-כזה-לא-בדיוק-לא-יודע בירך מתחת לתחת. בתחילה חשבו שזה פצע לחץ, אבל הוא לא מתנהג ככה. זה משהו די מסתורי והוא מפריע לה מאד. כל זה בנוסף לעובדה שהניתוחונצ'יק הזה שהיא עברה השבוע היה ניתוח מוח, בעצם. לא פחות. חלק מהתרופות כבר פחות אפקטיבי אז יש יותר כאבים וחוסר נוחיות. וגם, יש עליה בהרבה מהמספרים הגרועים. לא לגמרי ברור למה. למרות שיש לי את כל הזמן בעולם כרגע, כי אני בבי"ח הלילה עם ליעם, ששי בערב והיא סוף-כל-סוף רגועה וישנה אחרי לילה-ויום-ועוד-לילה-ויום גרועים מאד, אין לי הרבה מה להוסיף ברגע זה. בעצם אני צריך לתפוס שינה לפני שתתעורר עם כאבים כי מי יודע איך יהיה הלילה שלנו.
מדריך סל הכביסה לעצמאות כלכלית
כמו רוב הגברים בעולם, גם לי יש חולצות טריקו ישנות מאד. כמובן שהתירוץ הוא לא שאני קשור אליהן נפשית, אלא "מה רע בחולצה הזו? היא רק בת 15 שנה....בקלות אפשר לשים עליה עוד 15...וחוץ מזה, זה סתם בזבוז כסף לקנות חדשה". אבל עם רייצ'ל זה לא כזה פשוט. החולצה רק יוצאת מהכביסה, נקיה ומריחה טוב, וזאתי מהקצה השני של הבית ומחדר אחר בכלל צועקת (במבטא עירקי כבד, שרכשה מהשנים הטובות ההן ברמת-גן-בגדד) "הגיע הזמן שתזרוק את החולצה הזו...היא מסריחה מידי". הכל ע"ס חוש הריח שלה בלבד (מה אכלתי לארחות צהריים היא יודעת מקצה הבלוק). אני לא מריח כלום - רק את סבון הכביסה הריחני. "תשים אותה על הרצפה....אני אקח ואתרום אותה למישהו". וכך נגמרות להן 15 שנים נאות של ידידות ואהבה. אפילו בלי הלוויה או טכס. ועכשיו אני צריך להשתמש בכספי הפנסיה לממן את החולצה הבאה של איזה הומלס. מה שמביא אותנו ל....
מדריך סל הכביסה לצדק חברתי
אבל למה שתתני אותה לאיזה הומלס? קודם כל, למה לדפוק אותו שהוא יסתובב עם הריח הזה (בחיאת רייצ'ל, איזה ריח? אני לא מריח כלום)? מה הוא אשם? חוץ מזה, יש לי סנטימנטים לחולצה (הופה! זה לא ענין של כסף, מסתבר...שששששקט בבקשה). זו החולצה שבה קברתי את החתול הקודם שלנו. איזה קשר הוא יש לו? אבל הקורא המלומד כבר יודע שצדק חברתי הוא חלום של יפי הנפש. במלים אחרות, אין לי שום סיכוי בוויכוח הזה. הלכה החולצה.
י
מדריך סל הכביסה לעצמאות כלכלית
כמו רוב הגברים בעולם, גם לי יש חולצות טריקו ישנות מאד. כמובן שהתירוץ הוא לא שאני קשור אליהן נפשית, אלא "מה רע בחולצה הזו? היא רק בת 15 שנה....בקלות אפשר לשים עליה עוד 15...וחוץ מזה, זה סתם בזבוז כסף לקנות חדשה". אבל עם רייצ'ל זה לא כזה פשוט. החולצה רק יוצאת מהכביסה, נקיה ומריחה טוב, וזאתי מהקצה השני של הבית ומחדר אחר בכלל צועקת (במבטא עירקי כבד, שרכשה מהשנים הטובות ההן ברמת-גן-בגדד) "הגיע הזמן שתזרוק את החולצה הזו...היא מסריחה מידי". הכל ע"ס חוש הריח שלה בלבד (מה אכלתי לארחות צהריים היא יודעת מקצה הבלוק). אני לא מריח כלום - רק את סבון הכביסה הריחני. "תשים אותה על הרצפה....אני אקח ואתרום אותה למישהו". וכך נגמרות להן 15 שנים נאות של ידידות ואהבה. אפילו בלי הלוויה או טכס. ועכשיו אני צריך להשתמש בכספי הפנסיה לממן את החולצה הבאה של איזה הומלס. מה שמביא אותנו ל....
מדריך סל הכביסה לצדק חברתי
אבל למה שתתני אותה לאיזה הומלס? קודם כל, למה לדפוק אותו שהוא יסתובב עם הריח הזה (בחיאת רייצ'ל, איזה ריח? אני לא מריח כלום)? מה הוא אשם? חוץ מזה, יש לי סנטימנטים לחולצה (הופה! זה לא ענין של כסף, מסתבר...שששששקט בבקשה). זו החולצה שבה קברתי את החתול הקודם שלנו. איזה קשר הוא יש לו? אבל הקורא המלומד כבר יודע שצדק חברתי הוא חלום של יפי הנפש. במלים אחרות, אין לי שום סיכוי בוויכוח הזה. הלכה החולצה.
י
No comments:
Post a Comment