לילה שבת-ראשון
לא ישנו דקה כל הלילה. ליעם באאאאווווווווו, אמא, כואב לי, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, כ-ל ה-ל-י-ל-ה. 10 שעות נונ-סטופ. נתנו לה את כל התרופות בעולם. כלום לא עזר. בסוף, ב-5 בבוקר או משהו כזה, מנה מוגברת של מורפיום הכריעה אותה. אבל לא להמון זמן. ובעצם, אם רייצ'ל היתה פה, בטח היתה מקבלת רק חצי מהתרופות. אבל אני גם חלש אופי וגם רכרוכי וגם לא יודע מספיק על כל תרופה. אז הדפיסו לי רשימה של התרופות ותכולה שלהן ומה הן עושות ומה תופעות הלוואי - הכל בשפה של בני אדם. ועכשיו אני קורא ומשתגע: כל התופעות לוואי גורמות יותר נזק מאשר התרופה נועדה לעזור. וגם: נדמה שכל תרופה מבטלת תרופה אחרת. אני בטוח שכל הרופאים הממליצים יותר חכמים ממני בענין, ובכ"ז קשה שלא להרים גבה. בעצם אני לא בטוח.
סאפארי
אחרי לילה עם 3.5 שעות שינה (שגם בהן נכנסו ויצאו כל מיני) הלכתי הביתה עייף, הרוג. אתמול בכלל הייתי מין מצונן כזה אז יחד עם חוסר השינה מהלילה עם ליעם יצאתי מה-זה סמרטוט. אבל בחוץ סימני אביב ראשונים. בערך 15 מעלות. אז עליתי על האופניים ויצאתי לפארק העירוני המרכזי.
כמו תייר על רכב הסאפארי הסתכלתי בהשתאות ב"בעלי החיים" "רועים" להם בשלווה באחו. כמו הזברות והגנו והתאו, אנשים עצרו, הרימו ראש, הסתכלו עלי עם האופניים המוזרות שלי - וחזרו לעיסוקיהם.
וראיתי דברים נדירים: אנשים פוסעים שלובי ידיים בשלווה, משפחות זוגות, מעורבים, חד-מיניים, שחורים, לבנים, צהובים, מעורבים, רצים, רוכבי אופניים, חבר'ה זורקים פוטבול, חבר'ה בכדורגל, אנשים עם כלבים. אנשים שלווים, מחייכים, עושים מה שהם צריכים לעשות ביום ראשון. ממש לא להאמין. מי ידע שיש עולם רגיל בחוץ?
אחרי כמה שבועות קרים, 15 מעלות הוציאו את כל העיר החוצה בבגדים קצרים. ידעתי שבדרך הביתה אני צריך לחזור לכביש ולשכונות ולמכוניות. ממש לא רציתי לעזוב את המקום הזה. כ"כ וטוב וחם היה לי שם מלפפון ירוק להיות פתאום בעולם של אנשים רגילים. במקום נטול לחץ ומתח. דבר אחד איחד את כולם: לכולם היה חיוך על הפנים או הבעת שלווה. לא ראיתי אנשים לחוצים או כועסים או מודאגים.
לא ישנו דקה כל הלילה. ליעם באאאאווווווווו, אמא, כואב לי, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, אאאאווווווווווווווווווווו, אאאאוווווווווווווווווווו, כ-ל ה-ל-י-ל-ה. 10 שעות נונ-סטופ. נתנו לה את כל התרופות בעולם. כלום לא עזר. בסוף, ב-5 בבוקר או משהו כזה, מנה מוגברת של מורפיום הכריעה אותה. אבל לא להמון זמן. ובעצם, אם רייצ'ל היתה פה, בטח היתה מקבלת רק חצי מהתרופות. אבל אני גם חלש אופי וגם רכרוכי וגם לא יודע מספיק על כל תרופה. אז הדפיסו לי רשימה של התרופות ותכולה שלהן ומה הן עושות ומה תופעות הלוואי - הכל בשפה של בני אדם. ועכשיו אני קורא ומשתגע: כל התופעות לוואי גורמות יותר נזק מאשר התרופה נועדה לעזור. וגם: נדמה שכל תרופה מבטלת תרופה אחרת. אני בטוח שכל הרופאים הממליצים יותר חכמים ממני בענין, ובכ"ז קשה שלא להרים גבה. בעצם אני לא בטוח.
סאפארי
אחרי לילה עם 3.5 שעות שינה (שגם בהן נכנסו ויצאו כל מיני) הלכתי הביתה עייף, הרוג. אתמול בכלל הייתי מין מצונן כזה אז יחד עם חוסר השינה מהלילה עם ליעם יצאתי מה-זה סמרטוט. אבל בחוץ סימני אביב ראשונים. בערך 15 מעלות. אז עליתי על האופניים ויצאתי לפארק העירוני המרכזי.
כמו תייר על רכב הסאפארי הסתכלתי בהשתאות ב"בעלי החיים" "רועים" להם בשלווה באחו. כמו הזברות והגנו והתאו, אנשים עצרו, הרימו ראש, הסתכלו עלי עם האופניים המוזרות שלי - וחזרו לעיסוקיהם.
וראיתי דברים נדירים: אנשים פוסעים שלובי ידיים בשלווה, משפחות זוגות, מעורבים, חד-מיניים, שחורים, לבנים, צהובים, מעורבים, רצים, רוכבי אופניים, חבר'ה זורקים פוטבול, חבר'ה בכדורגל, אנשים עם כלבים. אנשים שלווים, מחייכים, עושים מה שהם צריכים לעשות ביום ראשון. ממש לא להאמין. מי ידע שיש עולם רגיל בחוץ?
אחרי כמה שבועות קרים, 15 מעלות הוציאו את כל העיר החוצה בבגדים קצרים. ידעתי שבדרך הביתה אני צריך לחזור לכביש ולשכונות ולמכוניות. ממש לא רציתי לעזוב את המקום הזה. כ"כ וטוב וחם היה לי שם מלפפון ירוק להיות פתאום בעולם של אנשים רגילים. במקום נטול לחץ ומתח. דבר אחד איחד את כולם: לכולם היה חיוך על הפנים או הבעת שלווה. לא ראיתי אנשים לחוצים או כועסים או מודאגים.
סל הכביסה הריק
אין דבר כזה. אגדה אורבנית
י
No comments:
Post a Comment