יום שלישי, 23-3
ליעם בבית. שעות ראשונות. היום היא עייפה, כואבת, לא הכי נוח. מצד שני, די יציבה.
רביעי:
ההתיצבות מתיצבת. היום ליעם נסעה לבי"ח לעשות דיאליזה - כפי שהיא כנראה תעשה בשארית החיים שלה - 3 פעמים בשבוע. הקיצר, היום זו היתה פעם ראשונה שהיא יצאה מהבית וחזרה הביתה בשביל התהליך. כל הסיפור אורך כ-4.5 שעות. מזל שלנו שאנחנו קרובים לבי"ח. קשה לי לתאר ילדים שבאים ממרחק של שעה נסיעה כל כיוון.
כשהיא יוצאת מדיאליזה ליעם עייפה והרבה פעמים גם יש לה בחילה. אתמול היא דווקא היתה די בסדר. אבל לא ישנה הכי טוב בלילה.
חמישי:
היום היה לה יום מצוין - לפחות עד כתיבת שורות אילו בשעות הערב המוקדמות.
עבודה
טוב שכל המשפחה בבית - בייחוד למיטב ולי, וכמובן גם לרייצ'ל וליעם. אה, זה בעצם כולנו. בשביל לשמור על פרספקטיבה, אז לרייצ'ל בעצם גדל העומס. בבי"ח, למרות שהיא עזרה לאחיות בכל דבר ואפילו עשתה את העבודה בשבילהן, לרייצ'ל לא היו שום התחייבויות. היא היתה עסוקה מתוך בחירה שלה. היתה יכולה להשאיר את כל העבודה לאחיות - אם היתה רוצה. בבית זה לא ככה. בבית היא הכל: אמא, אחות, מנהלת הבית, וגם הרופא בעצם. אז זה הרבה, הרבה עבודה. אנחנו מקבלים אמנם אחות מקצועים כמה פעמים בשבוע, אבל כולן עדיין לומדות איך לעשות ומה - אז בעצם רייצ'ל גם מורה, בנוסף לשאר התפקידים. לא קל.
מדריך לזוגיות
אתמול, לראשונה מזה כמה שנים (!), רייצ'ל ואני בילינו ביחד בלי ילדים לגמרי - ל-20 דקות.... בדרך לשדה התעופה להביא את מיטב (שחזרה מטיול כיתתי לוושינגטון). 20 דקות. טרמינל ז'טם.
מדריך סל הכביסה לרוחניות נפשית
הדרך היעילה ביותר להחליף סדינים היא:
להוריד מהמיטה, לכבס, ומייד לעשות את המיטה מחדש. כל העסק נמשך שעה וקצת. והכי טוב, זה כאילו כיבסתי, גיהצתי, קיפלתי, וסידרתי מחדש. מה שמשאיר הרבה זמן לתפילות שכל הפרטים הבלתי מזוהים והבלתי מזווגים יסתדרו להם איכשהו ויתחפפו לי מהעיניים. אבל כנראה שאו שאני לא מתפלל נכון או שאני עובד אלוהים לא נכונים. כי הכביסה נשארת לה שם בעקשנות בתחתית הסל. כל העולם מתפלל ונשבע שזה עובד בשבילו. אני מתפלל ושום דבר לא זז. מוזר.
י
ליעם בבית. שעות ראשונות. היום היא עייפה, כואבת, לא הכי נוח. מצד שני, די יציבה.
רביעי:
ההתיצבות מתיצבת. היום ליעם נסעה לבי"ח לעשות דיאליזה - כפי שהיא כנראה תעשה בשארית החיים שלה - 3 פעמים בשבוע. הקיצר, היום זו היתה פעם ראשונה שהיא יצאה מהבית וחזרה הביתה בשביל התהליך. כל הסיפור אורך כ-4.5 שעות. מזל שלנו שאנחנו קרובים לבי"ח. קשה לי לתאר ילדים שבאים ממרחק של שעה נסיעה כל כיוון.
כשהיא יוצאת מדיאליזה ליעם עייפה והרבה פעמים גם יש לה בחילה. אתמול היא דווקא היתה די בסדר. אבל לא ישנה הכי טוב בלילה.
חמישי:
היום היה לה יום מצוין - לפחות עד כתיבת שורות אילו בשעות הערב המוקדמות.
עבודה
טוב שכל המשפחה בבית - בייחוד למיטב ולי, וכמובן גם לרייצ'ל וליעם. אה, זה בעצם כולנו. בשביל לשמור על פרספקטיבה, אז לרייצ'ל בעצם גדל העומס. בבי"ח, למרות שהיא עזרה לאחיות בכל דבר ואפילו עשתה את העבודה בשבילהן, לרייצ'ל לא היו שום התחייבויות. היא היתה עסוקה מתוך בחירה שלה. היתה יכולה להשאיר את כל העבודה לאחיות - אם היתה רוצה. בבית זה לא ככה. בבית היא הכל: אמא, אחות, מנהלת הבית, וגם הרופא בעצם. אז זה הרבה, הרבה עבודה. אנחנו מקבלים אמנם אחות מקצועים כמה פעמים בשבוע, אבל כולן עדיין לומדות איך לעשות ומה - אז בעצם רייצ'ל גם מורה, בנוסף לשאר התפקידים. לא קל.
מדריך לזוגיות
אתמול, לראשונה מזה כמה שנים (!), רייצ'ל ואני בילינו ביחד בלי ילדים לגמרי - ל-20 דקות.... בדרך לשדה התעופה להביא את מיטב (שחזרה מטיול כיתתי לוושינגטון). 20 דקות. טרמינל ז'טם.
מדריך סל הכביסה לרוחניות נפשית
הדרך היעילה ביותר להחליף סדינים היא:
להוריד מהמיטה, לכבס, ומייד לעשות את המיטה מחדש. כל העסק נמשך שעה וקצת. והכי טוב, זה כאילו כיבסתי, גיהצתי, קיפלתי, וסידרתי מחדש. מה שמשאיר הרבה זמן לתפילות שכל הפרטים הבלתי מזוהים והבלתי מזווגים יסתדרו להם איכשהו ויתחפפו לי מהעיניים. אבל כנראה שאו שאני לא מתפלל נכון או שאני עובד אלוהים לא נכונים. כי הכביסה נשארת לה שם בעקשנות בתחתית הסל. כל העולם מתפלל ונשבע שזה עובד בשבילו. אני מתפלל ושום דבר לא זז. מוזר.
י
No comments:
Post a Comment