ביום ששי ליעם עשתה את הדיאליזה השניה שלה מאז שיצאה הביתה (היא עשתה כמה כשעדיין היתה בבי"ח). רייצ'ל השאירה אותה עם סבתא ויצאה לעשות סעפ"שים. אני הגעיתי מהעבודה ובדיוק הטפון צילצל. רייצ'ל: "ליעם לא מרגישה טוב בדיאליזה....אמא שלי (סבתא) איתה...הם בדיאליזה לא יודעים מה לעשות....אולי צריך ציםום של השאנט וכל זה....לא יודעת מה לעשות". התייעצנו. מצד אחד, להשאר בבי"ח אומר ללכת לחדר מיון ביום ששי ב-6 בערב שזה אומר לחכות כמה שעות טובות עד שמישהו יצלם את השאנט. מצד שני, האם יהיה אחראי להחזיר אותה הביתה כשהיא בכאבים? חבל דק - מאד. מה עושים? החלטה לא פשוטה. גם כשכבר עושים החלטה כל צד לא פשוט: להשאר בבי"ח לא פשוט (כי זה סוחט את כולם ולא מבטיח תוצאות); לחזור הביתה זה גם בעייתי. מה אם הכאבים יהיו חזקים מידי?
נו, אז מה אתה עושה? אתה כבר בבי"ח. האם ללכת למיון? האם להסתכן ולחזר הביתה? איך שלא תחתוך את זה - החלטה לא פשוטה. וזה החבל הדק שצריך ללכת עליו בזהירות.
החלטנו שיחזרו הביתה. ו.....כצפוי, היו הרבה כאבים בבית. עכשיו, מן הראוי שהקורא המסור ינסה לצייר את המצב: ששי בערב, כולם סחוטים משבוע קשה בלווא הכי, ובדיוק אז קורים כל הדברים הכי קשים. ויותר מזה, אתה שואל את עצמך ללא הרף אם אתה עושה את הדבר הנכון. וכל זה תחת אש: ליעם צורחת מכאבים.
וככה זה המשיך איזה שעתיים עד ש....פתאום ובבת אחת היא נרדמה. מוזר וכמעט בלתי יאומן, אבל לא שאלנו שאלות. שקענו לתוך הכריות.
ואילו החיים שלנו בימים האילו: ליעם מתנדנדת בין זמנים טובים מאד לבין כאבים וחוסר נוחות. מחפשים עקביות, מחפשים יציבות - אבל זה מה יש.
מדריך סל הכביסה להרגשת המלאות
השבוע היתה פעם ראשונה מאז כמה חודשים שחיינו כמשפחה שלמה בבית. קשה לקרוא לזה חיים נורמלים עם כל מה שקורה מסביב. אבל לפרקים, הדברים הפשוטים מתבררים כתענוגות של ממש: לאכול ארוחת ערב חמה בבית כמשפחה, לשמוע את הנשימות של הבנות בלילה, לחזור הביתה מהעבודה ולמצוא את כולם בבית. הכל מרגיש מלא: הבית מלא בדברים שעוד לא הגיעו למקום שלהם, וגם מלא במשפחה, וגם מלא במבקרים וחברים. וגם הצלחת (שמתמלאת פעמיים באוכל ביתי - אוכל ביתי!!! לא להאמין!!!) - ובעקבותיה גם הבטן (שלא אמורה להתמלא אבל כל כך שמחה שהכל מתמלא מסביבה שגם היא מתמלאת ככה בלי לשים לב), המדיח והפח-אשפה וכמובן - סל הכביסה שלא מצליח להתרוקן. כמה טוב שבאת הביתה.
י
No comments:
Post a Comment