לפני יומיים, כשנפרדתי ופניתי הביתה, רייצ'ל נתנה לי שקית עם תרופות (בשביל ליעם - למתי שתצא הביתה) ואמרה לי שתרופה אחת צריכה להכנס למקרר. הגעתי, קראתי את השמות המפוצצים והכנסתי למקרר - כמו שאמרו לי. א
למחרת רייצ'ל הגיעה הביתה ומצאה שבנוסף לתרופה האמורה הכנסתי תרופה שלא הייתי אמור להכניס למקרר. היא התקשרה לצעוק עלי כי התרופה יקרה וחשובה. א
.
.
.
.
.
.
.
כמה יקרה? $3000 למשהו כמו 11 מנות!!!!! (זו תרופת הקפאין) א
מייד התקשרתי לחברים שלי בטורקמניסטן ואמרתי "מה, קפה טורקי אני תמיד שומר בפריזר, מה הסיפור?". (והם, במקום לעזור ענו בשאלה "רגיל או עם הל?") טוב, סופו של סיפור הוא שכנראה יצאתי בזול הפעם. הרוקחים לא חושבים שנגרם נזק. אבל זה רק מלמד שעם כל המיליון תרופות, אוכלים נוזלים, משקאות מיוחדים, צינורות, מכשירים - ממש צריך תואר ד"ר. נותן פרספקטיבה לכמה דברים רייצ'ל אחראית ביומיום כשליעם בבית (היא עדיין לא) - בנוסף להיגינה האישית שלה (שזה ענין מאד מאד לא פשוט) ופשוט להיות אמא. א
No comments:
Post a Comment