Monday, December 7, 2009

לא באמת, כמה טוב שבאת הביתה

הקורא המסור כבר בוודאי שם לב לתבנית מסוימת ב-3 חודשים האחרונים:  ליעם "נופלת לבור" ואיכשהו מטפסת ממנו חזרה. ואז שוב המצב מדרדר ואז היא שוב מטפסת חזרה. עוד מוקדם להכריז שהיא אכן יצאה או יוצאת מהבור הנוכחי, אבל היום הביא איתו שינוי רציני.  ליעם ערנית, צוחקת הרבה, מדברת, ובעיקר - חזר לה הניצוץ, הברק לעיניים. 
היא עדיין מקיאה, ועדיין לחץ הדם גבוה, ועדיין הנשימה לא מספיק טובה.  אבל היום היא חזרה לעצמה מבחינת האהבה ואהבת החיים שהיא מקרינה על כולם.  אף אחד לא יודע אם הגל החיובי הזה ימשיך.  פשוט נהנים מהרגע ומקווים ללילה שקט ורגוע.


הנה כמה מהשאלות שאנחנו נתקלים בהן ביומיום:

האם לתת לה אוכל בצורה רציפה?
אם כן, זה גם לא נותן לבטן מנוחה וגם גורם לקצת אי-נוחיות (ואולי יותר הקאות); אם לא, היא עלולה להפסיד משקל ולסכן את הכליות.

האם לתת לה קפאין (יותר מהרגיל - ע"מ לדובב נשימה יותר טובה)?   
אם כן, זה יחזיק אותה ערה כל הלילה; אם לא, יתכן שהנשימה שלה תצלע.

שאלה דומה - רק הפוכה - עם משככי כאבים:
אם תקבל אותם, זה ירדים אותה ואולי תשכח לנשום; אם לא תקבל, תסבול מכאבים.

האם לעשות לה מקלחת או לעזוב אותה בשקט?
אם מקלחת, אז היא תצא נקיה אבל אולי האירוע כולו יהיה טראומתי; אם לא אז היה תהיה פחות נקיה.  (טראומתי, כן.  כי ליעם מאד שבירה כרגע.)

האם לסובב אותה על הצד או להשאיר על הגב?
אם על הגב, אז גם יש פצע לחץ  וגם יש סכנה של בליעת ההקאה; אם על הצד, אז היא תחליף תנוחה וזה טוב בשבילה, אבל היא לא מתה על זה ואז היא יותר חסרת מנוחה.

האם לתת לה לישון או להעיר אותה?
אומרים שהשינה זו ההבראה הטובה ביותר, אבל ליעם כבר ישנה שבועות; אם נעיר אותה, האם נשיג בזה משהו חיובי?           א

No comments:

Post a Comment