!טלפון ממרכז אסיה

הערב רק פתקה קצרה כי אנחנו כבר יומיים-שלושה לא ישנים כמעט בכלל.  ובזה בעצם אמרתי הכל.       א

מצד אחד, ליעם מן חזרה לעצמה כזה.  ערנית, מחייכת, מדברת, צוחקת, עונה בבהירות לשאלות. מצד שני, בלילות האחרונים היא לא ישנה.  אתמול ושלשום בלילה היא נאנחה בלי הרף 10-12 שעות רצוף "אמא, אמא, אמא",  "כואב לי", "אני לא מרגישה טוב", "אמא, אמא, אמא".  כל הזמן.  נון-סטופ.  לא ידענו מה קורה איתה וגם לא איך לעזור לה.  אנחנו חושבים שזה בבטן - כי שומעים אותה מקרקרת ויש הקאות - אבל זו רק השערה.  זה שובר את הלב שאתה יושב שם ולא יכול לעזור.  מעבר לעייפות שלנו (שאני פשוט לא יודע איך לתאר במלים), יש את העובדה היותר חשובה שליעם לא מקבלת את המנוחה שלה.   מה שמענין זה שביום היא כמעט לא מתלוננת, כמעט לא מקיאה,  והיא במצב רוח די טוב למרות חוסר השינה.    א

רק לישוווווווווווווווון

את השורות לעיל כתבתי אתמול בלילה - איך שנכנסתי למיטה. רייצ'ל בילתה את הלילה עם ליעם - ששוב לא ישנה אפילו דקה.  ב-4 בבוקר התעוררתי - שקט מידי.  הלכתי לחדר של ליעם והחלפתי את רייצ'ל שתתפוס קצת שינה. ליעם רק הרגישה בי וישר התחילה להתלונן אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא.  ואני מנסה להרגיע אותה.              א
בשלב מסוים חשבתי לעצמי "מה אם אני אפסיק לענות לה?"  ואכן, אמא אמא אמא אמא אמא א.מא א.מא א..מא א..מא א...מא א...מא א.......מא א.......מא    ששששקט!  הצלחתי להרדים אותה ע"י זה שלא עשיתי כלום. גאון!  ב-7 כשעזבתי לעבודה היא עדיין ישנה חזק.  ניתקתי את הטלפון שרייצ'ל גם תוכל לישון (אף שברור לי שהיום הם יתקשרו מטג'קסטן לגבי תעודת הד"ר.  היום.  אמנם היא לא יוקרתית כמו זו שציפיתי לה מקזחסטן, אבל בימים קשים אילו ניקח את מה שיש.  אם אני כבר משעמם, אז לפחות שתהיה תעודה.)        א

היי ד"ר שיעמום
הוא לפחות ידע לנום
היי ד"ר שיעמום
הוא לפחות סירב לקום