היום זה יום חשוב מאד למיטב. פעם בשנה היא מופיעה בבלט "מפצח האגוזים". כל שנה התפקיד שלה יותר מתקדם בהתאם. בכל אופן, היום היא מופיעה שלוש פעמים בין 12 ל-7. רייצ'ל יצאה איתה לעזור לה כמה שעות, מה שהשאיר אותי בבית עם ליעם.
דווקא היה לליעם לילה די טוב. היא אמנם הלכה לישון אחרי 12 והיתה ערה איזה שעה בין 2-3, אבל חוץ מזה היא ישנה עד 7:30. רק 6 שעות אמנם, אבל זה ב-6 שעות יותר ממה שהיא ישנה כל השבוע. אז קיווינו ליום טוב.
ובדיוק אז....
איך שרייצ'ל עזבה את הבית היא התחילה להתלונן על כאבים או משהו. כל הבוקר היא לא הרגישה טוב והיה די לחוץ. בדיוק אז, כשרייצ'ל נעדרת, הייתי צריך לתת יותר תרופות מהרגיל (שזה לגמרי השטח שלה).
בטפשותי, באותו זמן שהייתי ע"י ליעם ניסיתי להשלים עוד כמה משימות "שגרתיות" - בעיקר דברים על המחשב שיכולתי לעשות על ידה. עבדתי על שני מחשבים במקביל. אבל בדיוק אז, כשרציתי לעשות משהו, היא כל פעם הקיאה. הגיעה עזרה מכמה חבר'ה, אבל הלחץ המשיך. וכמובן שהדברים השגרתיים שהתעסקתי איתם תוך-כדי, הסתבכו.
בדיוק אז, בשיא הלחץ, שמתי לב שקריר בבית. בחוץ הטמפ' שואפות לאפס. ואז גיליתי שהטמפ' בבית צנחה ממש. בדיקה קצת יותר מעמיקה הראתה שהמחמם המרכזי הפסיק לעבוד: ביום הכי קר עד כה, שהוא שבת (יותר קשה להשיג מישהו שיתקן), עם ילדה שחום הגוף שלה יורד כמעט כל לילה, וכשרייצ'ל לא בבית. נשמע נחמד, לא?
טוב, עשיתי כמה טלפונים והפעלתי כמה תנורי חירום שיש לנו ודברים הסתדרו. אבל ליעם המשיכה לא להרגיש טוב ולהקיא. וכבר עשינו כמה נגלות של כביסה, אבל כנראה שהיו זה לא היום שלי. מזלי שחבר נשאר ע"י ליעם אז יכולתי לעשות דברים ע"מ לחמם את הבית ולכבס. מידי פעם הייתי צריך לרוץ ולעזור לו עם ליעם.
כשהגיע איש החימום ציפיתי שליעם תעשה לי עוד תרגיל ותקיא שוב, אבל היא שיתפה פעולה ונרדמה קצת. איכשהו איכשהו הצלחתי לעבור את היום הזה. (למי שמתענין במערכת החימום נספר שחולדה או סנאי או חיה אחרת כירסמו בחוטים של המזגן וגרמו לקצר. זה משהו שנצטרך לתקן כשמזג האוויר יתחמם. בינתיים האיש ניתק את המזגן משאר המערכת.)
טלפונים
לכל מי שמנסה להתקשר או מנסה לקבוע זמן להתקשר - תודה וסליחה. תודה על האכפתיות והרצון הטוב; סליחה, אבל לא עכשיו. הידיים מלאות ומעבר למה שאני מספר פה אין לי מה לספר.
שלוש מחשבות טובות
קל לחשוב מחשבות כאלו כשהכל הולך טוב ואפילו חצי-טוב. חשוב לחשוב אותן דווקא בזמנים קשים.
1. הצלחתי לתת לרייצ'ל כמה שעות הפוגה.
2. החימום עובד.
3. הצלחתי לראות קצת גולף.
ועוד משהו בנושא: לקורא הממוצע אולי נדמה שאני כותב רק את הדברים הלא טובים. ובכן, קודם כל זו תקופה קשה. אין מה להסתיר פה. שנית כל, מה שאני לא כותב זה על השעות הקלות שלי בעבודה או על האיילים שמלחכים דשא ביציאה שלי מהמשרד. את מי זה בכלל מענין?
חזרה למציאות
ובזמן שאני כותב את המלים האילו מהספה - רואה קצת גולף בהפוגה לפני שאני יוצא להופעה של מיטב (וכל מה שאני רוצה זה לישון) - אני שומע את ליעם בנסיונות הקאה מהחדר שלה ואת רייצ'ל מפעילה את המשאבה לנקות את הפה שלה. בשידור חי. הנה אני בא....
א
דווקא היה לליעם לילה די טוב. היא אמנם הלכה לישון אחרי 12 והיתה ערה איזה שעה בין 2-3, אבל חוץ מזה היא ישנה עד 7:30. רק 6 שעות אמנם, אבל זה ב-6 שעות יותר ממה שהיא ישנה כל השבוע. אז קיווינו ליום טוב.
ובדיוק אז....
איך שרייצ'ל עזבה את הבית היא התחילה להתלונן על כאבים או משהו. כל הבוקר היא לא הרגישה טוב והיה די לחוץ. בדיוק אז, כשרייצ'ל נעדרת, הייתי צריך לתת יותר תרופות מהרגיל (שזה לגמרי השטח שלה).
בטפשותי, באותו זמן שהייתי ע"י ליעם ניסיתי להשלים עוד כמה משימות "שגרתיות" - בעיקר דברים על המחשב שיכולתי לעשות על ידה. עבדתי על שני מחשבים במקביל. אבל בדיוק אז, כשרציתי לעשות משהו, היא כל פעם הקיאה. הגיעה עזרה מכמה חבר'ה, אבל הלחץ המשיך. וכמובן שהדברים השגרתיים שהתעסקתי איתם תוך-כדי, הסתבכו.
בדיוק אז, בשיא הלחץ, שמתי לב שקריר בבית. בחוץ הטמפ' שואפות לאפס. ואז גיליתי שהטמפ' בבית צנחה ממש. בדיקה קצת יותר מעמיקה הראתה שהמחמם המרכזי הפסיק לעבוד: ביום הכי קר עד כה, שהוא שבת (יותר קשה להשיג מישהו שיתקן), עם ילדה שחום הגוף שלה יורד כמעט כל לילה, וכשרייצ'ל לא בבית. נשמע נחמד, לא?
טוב, עשיתי כמה טלפונים והפעלתי כמה תנורי חירום שיש לנו ודברים הסתדרו. אבל ליעם המשיכה לא להרגיש טוב ולהקיא. וכבר עשינו כמה נגלות של כביסה, אבל כנראה שהיו זה לא היום שלי. מזלי שחבר נשאר ע"י ליעם אז יכולתי לעשות דברים ע"מ לחמם את הבית ולכבס. מידי פעם הייתי צריך לרוץ ולעזור לו עם ליעם.
כשהגיע איש החימום ציפיתי שליעם תעשה לי עוד תרגיל ותקיא שוב, אבל היא שיתפה פעולה ונרדמה קצת. איכשהו איכשהו הצלחתי לעבור את היום הזה. (למי שמתענין במערכת החימום נספר שחולדה או סנאי או חיה אחרת כירסמו בחוטים של המזגן וגרמו לקצר. זה משהו שנצטרך לתקן כשמזג האוויר יתחמם. בינתיים האיש ניתק את המזגן משאר המערכת.)
טלפונים
לכל מי שמנסה להתקשר או מנסה לקבוע זמן להתקשר - תודה וסליחה. תודה על האכפתיות והרצון הטוב; סליחה, אבל לא עכשיו. הידיים מלאות ומעבר למה שאני מספר פה אין לי מה לספר.
שלוש מחשבות טובות
קל לחשוב מחשבות כאלו כשהכל הולך טוב ואפילו חצי-טוב. חשוב לחשוב אותן דווקא בזמנים קשים.
1. הצלחתי לתת לרייצ'ל כמה שעות הפוגה.
2. החימום עובד.
3. הצלחתי לראות קצת גולף.
ועוד משהו בנושא: לקורא הממוצע אולי נדמה שאני כותב רק את הדברים הלא טובים. ובכן, קודם כל זו תקופה קשה. אין מה להסתיר פה. שנית כל, מה שאני לא כותב זה על השעות הקלות שלי בעבודה או על האיילים שמלחכים דשא ביציאה שלי מהמשרד. את מי זה בכלל מענין?
חזרה למציאות
ובזמן שאני כותב את המלים האילו מהספה - רואה קצת גולף בהפוגה לפני שאני יוצא להופעה של מיטב (וכל מה שאני רוצה זה לישון) - אני שומע את ליעם בנסיונות הקאה מהחדר שלה ואת רייצ'ל מפעילה את המשאבה לנקות את הפה שלה. בשידור חי. הנה אני בא....
א
No comments:
Post a Comment