היות והבלוג סבור שהקוורא המסור השתעמם עד היום, החלטנו לסבך קצת את הענינים.
הסברנו כבר את ההשערה (שלי. כן קורא יקר, אתה תקוע איתי) לסיבות לאינפקציות. אבל דברים לא כ"כ פשוטים אפילו לפלאח ממוחשב כמוני. הסברנו על שני קוי הדיאליזה שמצאו בהם אינפקציה. אבל יש גם קו שלישי: זה שדרכו היא מקבלת "אוכל" שנקרא טי-פי-אן.
TPN
בשרטוט הפרימיטיבי הזה A ו B
הם קוי דיאליזה. שלושת הקווים מתחברים לנקודת חיבור (להלן "פורט") שמובילה לעורק או הווריד או מה שזה בעוגול הכחול. י
בכל אופן, יש מומחה לאינפקציות (שממה שהבנתי הוא אחד הבכירים ביבשת) שמעורב במקרה של ליעם. הוא סבור שכל שלושת הקווים מזוהמים בדלקת - אולי (המילה "אולי" חשובה מאין כמותה. אין וודאות ממשית באף כיוון), אבל בעיקר קו הטי-פי-אן. ע"מ שהאנטיביוטיקה תהיה אפקטיבית בצורה מקסימלית, הוא הציע "לנעול" את כל הקווים הדלוקים. את קווי הדיאליזה אין בעיה. צריך לפתוח אותם רק בזמן הדיאליזה. אבל את קו הטי-פי-אן צריך להחליף - באופן זמני. אז היום (חמישי) דקרו ודקרו אותה עד שהצליחו לפגוע באיזה ווריד ברגל. ואז כתבתי: "המזון לימים הקרובים לא יהיה טי-פי-אן אלא משהו יותר קל כמו סוכרים וכו' - שיכולים לעבור דרך הקו הזמני, שהוא יותר קטן. אז זה איפה שאנחנו עכשיו (חמישי אחה"צ). " אבל בינתיים לא משתמשים בחיבור החדש. האם דקרו אותה לשווא?
ששי בבוקר:
העסק מאד מאד מסובך. מה שרוצים לעשות זה להוציא דם מהקווים ולשלוח למעבדה ע"מ לדעת אם יש אינפקציה או לא. אבל אותם קווים שמאפשרים כניסה של חומרים, באופן קצת מסתורי לא מאפשרים להוציא דם מהם. האינפקציה, ממה שאני מבין, זו בקטריה שגודלת ו"מצפה" את פנים הצינורות והוורידים. ע"מ לטפל בענין, צריך קודם כל "לפנות את הדרך" (יעני לנקות את הצינורות) בכניסה. וזה איפה שהמאמצים מתרכזים כרגע. מכניסים אנטיביוטיקה דרך קו הטי-פי-אן ו"נועלים" את שני הקווים האחרים עם פקק מכני שגם מצויד באנטיביוטיקה. בכל אופן, יקח עוד כמה ימים טובים עד שידעו אם מצליחים בענין או לא. יש הרבה מונחים רפואיים שגם אני לא מכיר (צריך לקבל הסבר מרייצ'ל לכל דבר) וגם אני לא יכול לחזור עליהם ובטח ובטח שלא יכול לתרגם אותם לשפת הכנענים.
רופאים שונים מתחומי התמחות שונים עם תיאוריות שונות מנסים להבין מה לעשות ואיך. העסק לא פשוט בכלל. ובינתיים ליעמי שלנו סובלת. (את המשפט האחרון צריך להבהיר: (א) אף אחד לא רוצה שהיא תסבול. כולם מנסים כמיטב יכולתם לפתור את הבעיה; (ב) זו בעיה סבוכה שאי אפשר לפתוח ספר ולדעת מה לעשות. צריך להתגבר על אש האויב שבאה ממול בצרורות, לשרוד, ולהשיב אש, וגם לטפל בפצועים ולענות בקשר למח"ט הנודניק - כולם באותו זמן; (ג) יתכן שגם בלי כל הסבנטוכה הזו ליעם היתה סובלת. לך דע.
שלווה חלולה או עירנות מתסכלת?
לפעמים כשאני מגיע לב"ח לשעתיים-שלוש אחרי העבודה אני מוצא את ליעם ישנה. אני שמח להיות בקרבתה, אבל במקרים כאלו אני סתם יושב על ידה ומתעסק בדברים שלי עד שזה הזמן ללכת. לעומת זאת, יש פעמים שאני מגיע והיא ערה ואז לרוב גם סובלת. ואז ה 2-3 שעות עוברות בתסכול. וגם העזיבה הביתה מלווה בתסכול כי אני עוזב אותה כואבת והולך לעולם שקט. זה מה שנקרא באנגלית
No win situation
ומשהו אחר לגמרי
לגבי החייל שנעלם השבוע ושכל כותרות מדינת כנען היו עסוקים בו, אי אפשר היה שלא להזכר.
ששי בבוקר:
העסק מאד מאד מסובך. מה שרוצים לעשות זה להוציא דם מהקווים ולשלוח למעבדה ע"מ לדעת אם יש אינפקציה או לא. אבל אותם קווים שמאפשרים כניסה של חומרים, באופן קצת מסתורי לא מאפשרים להוציא דם מהם. האינפקציה, ממה שאני מבין, זו בקטריה שגודלת ו"מצפה" את פנים הצינורות והוורידים. ע"מ לטפל בענין, צריך קודם כל "לפנות את הדרך" (יעני לנקות את הצינורות) בכניסה. וזה איפה שהמאמצים מתרכזים כרגע. מכניסים אנטיביוטיקה דרך קו הטי-פי-אן ו"נועלים" את שני הקווים האחרים עם פקק מכני שגם מצויד באנטיביוטיקה. בכל אופן, יקח עוד כמה ימים טובים עד שידעו אם מצליחים בענין או לא. יש הרבה מונחים רפואיים שגם אני לא מכיר (צריך לקבל הסבר מרייצ'ל לכל דבר) וגם אני לא יכול לחזור עליהם ובטח ובטח שלא יכול לתרגם אותם לשפת הכנענים.
רופאים שונים מתחומי התמחות שונים עם תיאוריות שונות מנסים להבין מה לעשות ואיך. העסק לא פשוט בכלל. ובינתיים ליעמי שלנו סובלת. (את המשפט האחרון צריך להבהיר: (א) אף אחד לא רוצה שהיא תסבול. כולם מנסים כמיטב יכולתם לפתור את הבעיה; (ב) זו בעיה סבוכה שאי אפשר לפתוח ספר ולדעת מה לעשות. צריך להתגבר על אש האויב שבאה ממול בצרורות, לשרוד, ולהשיב אש, וגם לטפל בפצועים ולענות בקשר למח"ט הנודניק - כולם באותו זמן; (ג) יתכן שגם בלי כל הסבנטוכה הזו ליעם היתה סובלת. לך דע.
שלווה חלולה או עירנות מתסכלת?
לפעמים כשאני מגיע לב"ח לשעתיים-שלוש אחרי העבודה אני מוצא את ליעם ישנה. אני שמח להיות בקרבתה, אבל במקרים כאלו אני סתם יושב על ידה ומתעסק בדברים שלי עד שזה הזמן ללכת. לעומת זאת, יש פעמים שאני מגיע והיא ערה ואז לרוב גם סובלת. ואז ה 2-3 שעות עוברות בתסכול. וגם העזיבה הביתה מלווה בתסכול כי אני עוזב אותה כואבת והולך לעולם שקט. זה מה שנקרא באנגלית
No win situation
ומשהו אחר לגמרי
לגבי החייל שנעלם השבוע ושכל כותרות מדינת כנען היו עסוקים בו, אי אפשר היה שלא להזכר.
"צריך להבין שמדובר במסלול הכי קשה בצה"ל, בו מעמידים את החייל בפני מבחני סף קשים מאוד, הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיזית. רבים מהם לא עומדים בלחץ", אמר גורם ביטחוני. "מדובר בחבר'ה צעירים שמנסים להצליח בכל מחיר. אבל לא כל אחד מצליח לעמוד בעיקר בקשיים הנפשיים שמוטלים עליו, ואתמול ראינו כנראה דוגמה טובה לכך. בסופו של דבר, מה שחשוב זה שהוא חזר בריא ושלם. בכל מקרה, לא זכור מקרה כל כך חריג ביחידה כל כך מובחרת", הוסיף הגורם.
אז או שלגורם הבטחוני הזה יש זכרון קצר או שהוא לא מכיר את העובדות, אבל ממש לפני 30 שנה וממש באותו שטח וממש באותן נסיבות קרה בדיוק אותו מקרה (ביחידה אחרת, דומה מאד). הייתי מעורב אישית. אני זוכר טוב מאד. חיפשנו חיפשנו ובסוף מצאו את הבחור בקיבוץ לא רחוק. (פששש, 30 שנה? ככה הזדקנתי כדרך אגב?) ההבדל הוא שאז רק היחידה שלנו ידעה והיתה מעורבת. היום כל המדינה יודעת ומחכה בכסיסת ציפורניים לסוף טוב.
י
No comments:
Post a Comment