נו, זה היה ברור שזה יקרה
ובסוף, אחרי המון המון המון שעות ללא שינה ועמוסת חומרי הרגעה, מתישהו באמצע יום שני - היא נרדמה. בזמן כתיבת שורות אילו, יום שני ב-5:27 בערב, היא עדיין ישנה. האם היא תישן הלילה?
ובינתיים היציאה הביתה נדחתה כמובן. אבל הנה נכנסה כושית רבת מימדים - לכל הכיוונים - לחדש את המלאי וטורקת מגירות וחובטת דלתות וליעם פוקחת עיניים, אאווווו אאווווו אאאוווווו וחוזרת למורפיום. יעני אין שיפור במצב - זה רק הסמים והעייפות שמחזיקים אותה ישנה ונותנים לה מנוחה מהכאבים.
כי רק אמרתי את המילה "בית" וליעם התחילה ל"עשות צרות". כאבים, גוף נפוח מלא בנוזלים וגזים ואנ'לאיודעמה. אתמול (ראשון) בלילב היה לה לילה קשה מאד. כאבים, צריחות, תרופות-שלא-עוזרות-כבר, טלפונים ליליים לרופאים, ומה לא?
אז הקורא התמים ישאל אבל למה ואיך? הלא בישרתם כבר על חזרה הביתה, לא?
אז קודם כל לגבי חזרה הביתה אמרנו אולי ומקווים. לא אמרנו "יוצאים". שנית כל, אמרנו שיוצאים לא בגלל שהמצב יותר טוב אלא בגלל שאין יותר איך לעזור לה בבי"ח. זה גם רק חצי נכון. כשהיא בכאבים כאלו אין סיכוי שהיא תהיה בבית ואנחנו גם לא רוצים. מעדיפים להיות איפה שיש מישהו שיכול לעזור.
והנה החלק הכי חשוב בתשובה: הבריאות הכללית של ליעם כ"כ רופפת, שמספיק שמשהו קטן בגוף ישתנה וכל המערכת צועקת ומתלוננת. וכשכ"כ הרבה מנגנונים לא עובדים כראוי קשה לדעת איזה מהם גורם לכאבים או חוסר הנוחות. כל פעם מתחיל הגישוש מחדש: האם זה כליות? האם לחץ דם? האם הרכב הדם? מערכת העיכול? צינורות? וכו' וכו' וכו'. אין לזה סוף. וברוב הפעמים הסיבה האמיתית לא מתגלה. לליעם פתאום רוווח או שהיא פשוט נרדמת ל-3 ימים.
אבל כשהיא נתקפת ככה פתאום בכאבים חזקים זה מערער את הבטחון העצמי [ לפחות לי]. האם אנחנו מסוגלים להתמודד עם דברים כאלו בבית הקטן שלנו? ניסינו כבר בעבר וזה היה פשוט טירוף. גם בבי"ח זה טירוף, אז בבית על אחת כמה וכמה.
הבלוג ע"פ רש"י
מאז שכתבתי על יציאה הביתה - אולי (ונדמה לי שהדגשתי את האולי) - כמה קוראים כתבו "יופי" ו"כנראה שיש שיפור" וכו'. אז פישפשתי בכתובים ומצאתי משהו מענין מלפני כמה ימים: "צריך גם לזכור שהיא לא מגיעה הביתה בגלל שמצבה השתפר כ"כ, אלא פשוט כי אין עוד איך לעזור לה בבי"ח". היות ולתנ"ך עצמו יש מיליון פירושים, יש להניח שגם הבלוג סתום ומעורפל. אולי כדאי לנסח בכמה דרכים שונות:
למרות שהיא אולי יוצאת הביתה, מצבה לא השתפר.
אפילו שמצבה לא השתפר, אולי היא תצא הביתה.
ליעם לא מרגישה טוב ומצבה הבריאותי לא משתפר, אבל אולי היא תעזוב את בית החולים הביתה.
ואם כל זה עדיין לא מובן, כנראה שנצטרך את עזרתו של קסוטו או הרמב"ם או לפחות רביב דרוקר.
קצת הבנה לגבי מה שיקרה בבית
ואם היא באמת תגיע הביתה יש בזה באמת יופי. כולנו חייבים את המנוחה מהבי"ח. באותו זמן צריך לשמור דברים בפרופורציות. המצב של ליעם לא השתפר והטיפול בבית הרבה יותר קשה. אין את האחיות שעושות את כל העבודה. אין רופא במסדרון. אין בית מרקחת לתרופה מיידית. הכל עלינו - אה, על רייצ'ל בעיקר.
אז כן, תהיה אחות שכירה כמה שעות ביום וכן יהיה קשר עם הרופאים (בתקווה ש....), אבל בסופו של יום הכל יהיה בעיה שלנו. היום, כשהגעתי מהעבודה לבי"ח, שאלתי את רייצ'ל לגבי כל מה שקורה עם ליעם עכשיו. למה פתאום יש את הכאבים האילו ולמה הגוף נפוח ולמה ולמה ולמה. ברור שלא ציפיתי לתשובה עם ידע בפנים, אבל התשובה שקיבלתי די סיפקה אותי: ככל שאתה נשאר יותר זמן בבי"ח, יותר דברים קורים לך. זה מנטרה ידועה שכל אחות פה יודעת לדקלם.
דיסקליימר, לא באמת
אני בד"כ כותב מתי שיש טיפה זמן בין לבין לבין. הרבה פעמים הכתוב לא עובר עריכה וגם לא בדיקה. נשלף מהמותן ויורה בצרורות. ראה הוזהרת.
פינת הפילוסופיה
אני חושב שגבר שחי עם יותר מנקבה אחת בבית צריך להיות פטור מקיפול כביסה. מה זה הדבר הזה? חולצה? בגד תחתון? איך לובשים את זה? איך מקפלים את זה?
ז
No comments:
Post a Comment