ליעם
בסופשבוע נמשך הככה-ככה. ע"פ רייצ'ל, כשהיא ערה, ליעם הרבה יותר נוכחת, עירנית, מדברת, מביעה רצון לאכול, מוצצת מים מספוג (זו הפעם הראשונה מזה הרבה הרבה שבועות-לא-בעצם-חודשים שהיא בעצמה רוצה להרטיב את הפה). בלילה הסיפור קצת שונה. יש כאבים, יש התלוננויות, ישנה לא הכי טוב - בלשון המעטה. היא משלימה שינה ביום - זה לפחות טוב.
הבטן שלה נפוחה מאד. לא יודעים מה גורם לזה.
לגבי מזון: עדיין אין עקביות. האכילו אותה במשך יום-יומיים כמויות זעירות ממש. אבל בעקבות הנפיחות בבטן הפסיקו את ההאכלה בינתיים.
משימה בלתי אפשרית
לסופשבוע שעבר עשיתי רשימה:
* לישון לפחות שני לילות בבית חולים ע"מ שרייצ'ל תקבל מנוחה (בסופשבוע הקודם דברים התפקפקו ובסוף יצא שאני, זה שרווי מנוחה בלווא הכי, קיבלתי את רוב המנוחה בעוד רייצ'ל היתה פה).
* לנסוע על אופניים - למרות הקור.
* שארסנל תדפוק את צ'לסי 0-5.
* לא לאפשר לניו-אורלינס לקחת את הסופרבול.
עד כמה שידוע לי, כל המשימות הושגו בהצלחה. י
מחלקת תלונות הציבור
מצד אחד לחיות בבי"ח, כמו שרייצ'ל עושה, זה דבר שוחק מאד. הלילה נקטע ומופרע; ביום יש אינספור משימות ופגישות עם רופאים והאחיות נכנסות ויוצאות וליעם מרגישה רע וטוב וטוב ורע ויש החלפות וטיפולים וכו' וכו' וכו'. אני לא יכול לתאר לעצמי איך היא עוברת את זה יום אחרי יום אחרי יום. אני זוכה לחוש בזה רק בסופי שבוע - וגם זה די בע"מ. מצד שני, יש איזושהי מין שלווה כזו כשאתה בבי"ח. אתה יודע שאתה לא צריך ללכת לאף מקום ולוח הזמנים לא בידיך. אתה נסחף עם הזרם.
לפעמים אני מדמה את השהיה בבי"ח לבית כלא. אתה מין כלוא כזה בחדר וממש כמו בכלא חי מארוחה לארוחה. טוב, לא ממש - אבל בערך. הארוחות נותנות את ההפוגה היחידה מכל שאר הטרה-רם שהולך מסביב. זה משהו לצפות אליו. אני יודע כי הסתכלתי על מורגן פרימן וטים רובינס בכלא ההוא באלבמה. אז אין פלא שעולים במשקל.
החיים שלי מחוץ לבי"ח, לעומת זאת, די מטריפים אותי לפעמים בתקופה זו. לקום בבוקר ולעזור למיטב; להגיע לעבודה; לנסות לעשות איזושהי פעילות גופנית (שלרוב אומר שאני גונב קצת זמן מהם); לעזוב את העבודה ולפלס דרך לבי"ח לשהיה קצרה; לחזור הביתה רק ע"מ לסדר כמה דברים ולהתכונן ללילה ושוב להתחיל הכל מחדש למחרת. ובין לבין לבין צריך גם לעשות קניות קלות כאלו או אחרות ולנקות ולקפל כביסה ולנסות לתקן את המדפסת וכל שאר ירקות הבית. ואני בהחלט לא בנוי לכל זה. פתאום אני צריך לדאוג לדברים כמו מה יהיה במקרר ומה לעשות לארוחת בוקר. דברים טריוויאלים, אבל אני ברמת נכות די גבוהה בכל מה שקשור לניהול משק בית. מיטב, בצדק, מעדיפה את אמא שלה שכל הקשור לאוכל ובגדים וכו'. אז זו בהחלט תקופה מאתגרת גם מהכיוון הזה.
וכשאני מגיע לבי"ח אחרי העבודה או אם אני נשאר עם ליעם רק בלילות של הסופי שבוע, אז אני זוכה לראות אותה רק כשהיא ישנה או כשהיא בסוף היום שלה ועייפה או כשהיא בלילה וכואבת. רוב הדברים הטובים שאני כותב עליה הם לא מתוך עדות עצמית אלא דרך הסוכנים שלי בבי"ח.
ובשבוע הקרוב אני גם בתורנות בעבודה. זה אומר שהם יכולים להתקשר אלי 24 שעות ביממה כשיש תקלות. למזלי אני יכול לעשות את העבודה מכל מקום. לרוע מזלי, אני לא יכול לתת לרייצ'ל מנוחה בזמן כזה כי לעולם אין לדעת מתי יתקשרו אז אני לא יכול להשאר בבי"ח. אבל, זה הרע במיעוטו כי זה יותר טוב מאשר לשבת בבית בלי עבודה. י
מצד אחד לחיות בבי"ח, כמו שרייצ'ל עושה, זה דבר שוחק מאד. הלילה נקטע ומופרע; ביום יש אינספור משימות ופגישות עם רופאים והאחיות נכנסות ויוצאות וליעם מרגישה רע וטוב וטוב ורע ויש החלפות וטיפולים וכו' וכו' וכו'. אני לא יכול לתאר לעצמי איך היא עוברת את זה יום אחרי יום אחרי יום. אני זוכה לחוש בזה רק בסופי שבוע - וגם זה די בע"מ. מצד שני, יש איזושהי מין שלווה כזו כשאתה בבי"ח. אתה יודע שאתה לא צריך ללכת לאף מקום ולוח הזמנים לא בידיך. אתה נסחף עם הזרם.
לפעמים אני מדמה את השהיה בבי"ח לבית כלא. אתה מין כלוא כזה בחדר וממש כמו בכלא חי מארוחה לארוחה. טוב, לא ממש - אבל בערך. הארוחות נותנות את ההפוגה היחידה מכל שאר הטרה-רם שהולך מסביב. זה משהו לצפות אליו. אני יודע כי הסתכלתי על מורגן פרימן וטים רובינס בכלא ההוא באלבמה. אז אין פלא שעולים במשקל.
החיים שלי מחוץ לבי"ח, לעומת זאת, די מטריפים אותי לפעמים בתקופה זו. לקום בבוקר ולעזור למיטב; להגיע לעבודה; לנסות לעשות איזושהי פעילות גופנית (שלרוב אומר שאני גונב קצת זמן מהם); לעזוב את העבודה ולפלס דרך לבי"ח לשהיה קצרה; לחזור הביתה רק ע"מ לסדר כמה דברים ולהתכונן ללילה ושוב להתחיל הכל מחדש למחרת. ובין לבין לבין צריך גם לעשות קניות קלות כאלו או אחרות ולנקות ולקפל כביסה ולנסות לתקן את המדפסת וכל שאר ירקות הבית. ואני בהחלט לא בנוי לכל זה. פתאום אני צריך לדאוג לדברים כמו מה יהיה במקרר ומה לעשות לארוחת בוקר. דברים טריוויאלים, אבל אני ברמת נכות די גבוהה בכל מה שקשור לניהול משק בית. מיטב, בצדק, מעדיפה את אמא שלה שכל הקשור לאוכל ובגדים וכו'. אז זו בהחלט תקופה מאתגרת גם מהכיוון הזה.
וכשאני מגיע לבי"ח אחרי העבודה או אם אני נשאר עם ליעם רק בלילות של הסופי שבוע, אז אני זוכה לראות אותה רק כשהיא ישנה או כשהיא בסוף היום שלה ועייפה או כשהיא בלילה וכואבת. רוב הדברים הטובים שאני כותב עליה הם לא מתוך עדות עצמית אלא דרך הסוכנים שלי בבי"ח.
ובשבוע הקרוב אני גם בתורנות בעבודה. זה אומר שהם יכולים להתקשר אלי 24 שעות ביממה כשיש תקלות. למזלי אני יכול לעשות את העבודה מכל מקום. לרוע מזלי, אני לא יכול לתת לרייצ'ל מנוחה בזמן כזה כי לעולם אין לדעת מתי יתקשרו אז אני לא יכול להשאר בבי"ח. אבל, זה הרע במיעוטו כי זה יותר טוב מאשר לשבת בבית בלי עבודה. י
לו הייתי ביל גייטס...
הייתי כמובן נוטש את העבודה רק ע"מ שאוכל לעזור עם הבי"ח ולהוריד לחץ מרייצ'ל. מצד שני, אולי לא, כי החשבונות מהבי"ח כ"כ גבוהים שהייתי נשאר לעבוד רק בשביל הביטוח בריאות. במלים אחרות, אסיר עולם. אבל היות ואני לא איש עשיר, אז אין לי את הבעיה הזו להתחבט בה.
וגם, לא פחות חשוב, רייצ'ל כמעט רוצה להיות בבי"ח רוב הזמן כי לעולם אין לדעת מתי רופא זה או אחר ייכנס והיא רוצה לדבר איתם. י
הייתי כמובן נוטש את העבודה רק ע"מ שאוכל לעזור עם הבי"ח ולהוריד לחץ מרייצ'ל. מצד שני, אולי לא, כי החשבונות מהבי"ח כ"כ גבוהים שהייתי נשאר לעבוד רק בשביל הביטוח בריאות. במלים אחרות, אסיר עולם. אבל היות ואני לא איש עשיר, אז אין לי את הבעיה הזו להתחבט בה.
וגם, לא פחות חשוב, רייצ'ל כמעט רוצה להיות בבי"ח רוב הזמן כי לעולם אין לדעת מתי רופא זה או אחר ייכנס והיא רוצה לדבר איתם. י
בלוג שמוג
למרות החזית החיובית שהבלוג השקרן הזה מנסה להציג (כי זאת לדעת: הבלוג תמיד מסלף את הדברים שאני כותב; יש לנו וויכוחים כל יום) החיים מאד לא קלים. כולנו תחת לחץ עצום וכמובן שיש מתיחויות ועימותים. אבל בסופו של יום האהבה והחזית המשותפת עוזרים לבנות גשרים. י
למרות החזית החיובית שהבלוג השקרן הזה מנסה להציג (כי זאת לדעת: הבלוג תמיד מסלף את הדברים שאני כותב; יש לנו וויכוחים כל יום) החיים מאד לא קלים. כולנו תחת לחץ עצום וכמובן שיש מתיחויות ועימותים. אבל בסופו של יום האהבה והחזית המשותפת עוזרים לבנות גשרים. י
ולסיום משהו מעולם הרפואה
הידעתם שיצא מחקר חדש שמראה שבירה עוזרת לחיזוק העצמות? ברצינות! נו, וצריך חדשות יותר טובות מזה? טוב לדעת שסוף כל סוף נמצאה מחלה לתרופה שלי.
י
הידעתם שיצא מחקר חדש שמראה שבירה עוזרת לחיזוק העצמות? ברצינות! נו, וצריך חדשות יותר טובות מזה? טוב לדעת שסוף כל סוף נמצאה מחלה לתרופה שלי.
י
No comments:
Post a Comment