אז והיום
לפני שנים רבות, כלומר ב-4 נובמבר 2009, קיבלתי טלפון בהול לעבודה "תגיע מייד". ככתוב, חוויתי נסיעה סוערת לבי"ח. היום קיבלתי טלפון דומה. דברים גרועים מאד...תגיע מייד. משום מה, היום היתה לי נסיעה שליווה מאד. כתבתי לצוות שלי שיכסו בשבילי, סגרתי את המחשב בניחותא, אפילו לקחתי איתי את שארית ארוחת הצהריים. והנהיגה היתה שליווה מידי. הקשבתי לרדיו-ספורט. מוזר. ובדרך חשבתי על מה-אם. והתשובה שקיבלתי זה שאם הגיע הזמן אז הגיע הזמן.
ממש כמו אז, עד שהגעתי לבי"ח דברים כבר התייצבו. ממה ששמעתי ליעם לא רק הפסיקה לנשום (מה שהיא עושה די בשכיחות), אלא גם ובעיקר מסיסות החמצן בדם שלה צנחה לרמה מסוכנת. היא הפכה לבנה. ואולי עוד כמה דברים שפרחו מהיבלת שבין הכתפיים שלי במהומת השעות האחרונות. הכל בזמן הדיאליזה. אבל כאמור, בזמן כתיבת שורות אילו - רק כמה שעות יותר מאוחר - יש כבר השתפרות משמעותית. אבל רק ע"מ שהעם לא יצא בריקודים ומחולות מוקדם מיד, נבהיר שאנחנו רחוקים מלהיות שקטים. ליעם נושמת כרגע בעזרת מסיכת חמצן. וכשאני יושב פה עכשיו ע"י המיטה שלה מספר הנשימות לדקה כרגיל משתדל להגיע ל-0. אבל באופן בלתי ברור מסיסות החמצן דווקא נשמרת ברמה טובה - משהו שאף מומחה לא מבין. חושבים שאולי, רק אולי (כי הכל ניחושים, נה?), זה שנתנו לה משככי כאבים וחומרי הרגעה ע"פ לו"ז קבוע (ראה בהמשך), אולי, רק אולי (כי הכל ניחושים, נה?) זה מה שגרם לכל הבלגן.
כי בכלל זה לא היה הנושא שהיינו צריכים לכתוב עליו היום. היום עמדנו לחזור לנושא החביב עלינו - אנטומיה ושרברבות. אז הנה מה שעבר עלינו בשבוע האחרון ובעצם עובר עלינו כרגע. לליעם יש שתי אינפקציות:
1. מה שנקרא
staph infection
לא חשובים הפרטים. כדורגל היה ונשאר יותר חשוב. מה שחשוב לזכור זה שהאינפקציה הזו היא אותה אחת שכבר נתקלנו בה בעבר. זו שנדבקת לדפנות הצינורות פלסטיק וגם כלי הדם. זוהי בקטריה חד-תאית (הנדתי ראשי בנימוס לסמן שאני מבין, כי זה לא ממש רלבנטי שאנא אהבל). אינפקציה זו הודברה בעזרת אנטיביוטיקה בזמנו. וזו גם האסטרטגיה עכשיו - ואולי היא כבר הודברה או לא מספיק חשובה. לא לגמרי יודע.
2. האינפקציה השניה היא
yeast infection
זו לא בקטריה חד-תאית אלא פאנגוס. לכולנו יש את האינפקציה הזו על העור החיצוני שלנו. אבל מה שקורה עם הבקטריה הארורה הזו היא שהיא לא מסתפקת בהדבקות לדפנות הפלסטיק אלא נכנסת ממש לתוך ההרכב הכימי של הפלסטיק עצמו. וכמובן מתפשטת בכל שאר הגוף. הפתרון הכי יעיל זה זה להחליף את הצינורות - האדום-כחול והסגול. אבל מה זה אומר?
א. ניתוח (קטן) ע"מ לשלוף את הצנרת הנגועה.
ב. להחזיק את ליעם כמה שיותר זמן בלי דיאליזה (כי אין צינורות). זה הזמן להפציץ את הגוף שלה באנטיביוטיקה ע"מ להדביר את האינפקציה.
ג. כשיודעים שהחיה הומתה, להתקין שרברבות מחדש.
(ד. להתפלל לאלוהים שלא קיים שהיא לא תחזור.)
למה ואיך יש את האינפקציה הזו ולמה שלא תחזור?
נתחיל מהסוף: אין שום סיבה שלא תחזור.
נחזור להתחלה: כל גוף זר שמוכנס לגוף שלנו זו הזמנה פתוחה לאינפקציה. הצנרת הנ"ל היא גוף זר שיושב בתוך הווריד. אבל גם יש לו גישה לאוויר הפתוח וגם עוברים דרכו נוזלי אוכל שהבקטריה אוהבת מאד מאד ותמיד מבקשת תוספת. (ופה אני חושד בדיאטטית של הבי"ח בפולניות מופרזת שכן היא ממשיכה להאכיל את הבקטריה מעדנים.) הרופאים מספרים על ילדים עם צנרת לסוגיה שעוברים אינסוף ניתוחים בגלל אינסוף זיהומים. ליעם, כידוע, לא מסתדרת הכי טוב עם ניתוחים. הגוף שלה גם ככה חלשלוש נורא. מה שכן, כזכור לליעם יש כמה שאנטים בראש שמנקזים נוזלים מהמוח שלה. האם גם הם נגועים? עוד לא ברור. אם כן אז זה האמאמא של סיבוך. אבל אנחנו עוד לא שם.
אז א', ב', וג' לעיל (להוציא, להדביר, להתקין) זו באמת התכנית. מתי ואיך זה יקרה? מקווים מאד מאד שהשבוע. יש כמובן כמה שאלות בלי תשובה כמו:
- כמה זמן היא יכולה לשרוד [בנוחות יחסית] בלי דיאליזה?
- כמה יעילה תהיה האנטיביוטיקה, או, באיזה מהירות יצליחו להפטר מהפאנגוס.
ואיך פונגאלינה שלנו מרגישה בינתיים? שאלה טובה. יש להניח שדי חרא עד חרא מאד. רופא אחד תיאר את זה כמו שפעת חמורה מאד - עם תוספת. אז בימים האחרונים היא מקבלת חומרי הרדמה והרגעה ע"פ לו"ז קבוע (בניגוד לעבר שהם ניתנו רק ע"פ הצורך). אבל, בגלל מה שקרה היום נדמה לי שיחזרו לאסטרטגיה של "לפי הצורך" - לפחות עד שיראו שהנשימה שלה ולחץ הדם וכל שאר הירקות מסתדרים.
לפני שנים רבות, כלומר ב-4 נובמבר 2009, קיבלתי טלפון בהול לעבודה "תגיע מייד". ככתוב, חוויתי נסיעה סוערת לבי"ח. היום קיבלתי טלפון דומה. דברים גרועים מאד...תגיע מייד. משום מה, היום היתה לי נסיעה שליווה מאד. כתבתי לצוות שלי שיכסו בשבילי, סגרתי את המחשב בניחותא, אפילו לקחתי איתי את שארית ארוחת הצהריים. והנהיגה היתה שליווה מידי. הקשבתי לרדיו-ספורט. מוזר. ובדרך חשבתי על מה-אם. והתשובה שקיבלתי זה שאם הגיע הזמן אז הגיע הזמן.
ממש כמו אז, עד שהגעתי לבי"ח דברים כבר התייצבו. ממה ששמעתי ליעם לא רק הפסיקה לנשום (מה שהיא עושה די בשכיחות), אלא גם ובעיקר מסיסות החמצן בדם שלה צנחה לרמה מסוכנת. היא הפכה לבנה. ואולי עוד כמה דברים שפרחו מהיבלת שבין הכתפיים שלי במהומת השעות האחרונות. הכל בזמן הדיאליזה. אבל כאמור, בזמן כתיבת שורות אילו - רק כמה שעות יותר מאוחר - יש כבר השתפרות משמעותית. אבל רק ע"מ שהעם לא יצא בריקודים ומחולות מוקדם מיד, נבהיר שאנחנו רחוקים מלהיות שקטים. ליעם נושמת כרגע בעזרת מסיכת חמצן. וכשאני יושב פה עכשיו ע"י המיטה שלה מספר הנשימות לדקה כרגיל משתדל להגיע ל-0. אבל באופן בלתי ברור מסיסות החמצן דווקא נשמרת ברמה טובה - משהו שאף מומחה לא מבין. חושבים שאולי, רק אולי (כי הכל ניחושים, נה?), זה שנתנו לה משככי כאבים וחומרי הרגעה ע"פ לו"ז קבוע (ראה בהמשך), אולי, רק אולי (כי הכל ניחושים, נה?) זה מה שגרם לכל הבלגן.
כי בכלל זה לא היה הנושא שהיינו צריכים לכתוב עליו היום. היום עמדנו לחזור לנושא החביב עלינו - אנטומיה ושרברבות. אז הנה מה שעבר עלינו בשבוע האחרון ובעצם עובר עלינו כרגע. לליעם יש שתי אינפקציות:
1. מה שנקרא
staph infection
לא חשובים הפרטים. כדורגל היה ונשאר יותר חשוב. מה שחשוב לזכור זה שהאינפקציה הזו היא אותה אחת שכבר נתקלנו בה בעבר. זו שנדבקת לדפנות הצינורות פלסטיק וגם כלי הדם. זוהי בקטריה חד-תאית (הנדתי ראשי בנימוס לסמן שאני מבין, כי זה לא ממש רלבנטי שאנא אהבל). אינפקציה זו הודברה בעזרת אנטיביוטיקה בזמנו. וזו גם האסטרטגיה עכשיו - ואולי היא כבר הודברה או לא מספיק חשובה. לא לגמרי יודע.
2. האינפקציה השניה היא
yeast infection
זו לא בקטריה חד-תאית אלא פאנגוס. לכולנו יש את האינפקציה הזו על העור החיצוני שלנו. אבל מה שקורה עם הבקטריה הארורה הזו היא שהיא לא מסתפקת בהדבקות לדפנות הפלסטיק אלא נכנסת ממש לתוך ההרכב הכימי של הפלסטיק עצמו. וכמובן מתפשטת בכל שאר הגוף. הפתרון הכי יעיל זה זה להחליף את הצינורות - האדום-כחול והסגול. אבל מה זה אומר?
א. ניתוח (קטן) ע"מ לשלוף את הצנרת הנגועה.
ב. להחזיק את ליעם כמה שיותר זמן בלי דיאליזה (כי אין צינורות). זה הזמן להפציץ את הגוף שלה באנטיביוטיקה ע"מ להדביר את האינפקציה.
ג. כשיודעים שהחיה הומתה, להתקין שרברבות מחדש.
(ד. להתפלל לאלוהים שלא קיים שהיא לא תחזור.)
למה ואיך יש את האינפקציה הזו ולמה שלא תחזור?
נתחיל מהסוף: אין שום סיבה שלא תחזור.
נחזור להתחלה: כל גוף זר שמוכנס לגוף שלנו זו הזמנה פתוחה לאינפקציה. הצנרת הנ"ל היא גוף זר שיושב בתוך הווריד. אבל גם יש לו גישה לאוויר הפתוח וגם עוברים דרכו נוזלי אוכל שהבקטריה אוהבת מאד מאד ותמיד מבקשת תוספת. (ופה אני חושד בדיאטטית של הבי"ח בפולניות מופרזת שכן היא ממשיכה להאכיל את הבקטריה מעדנים.) הרופאים מספרים על ילדים עם צנרת לסוגיה שעוברים אינסוף ניתוחים בגלל אינסוף זיהומים. ליעם, כידוע, לא מסתדרת הכי טוב עם ניתוחים. הגוף שלה גם ככה חלשלוש נורא. מה שכן, כזכור לליעם יש כמה שאנטים בראש שמנקזים נוזלים מהמוח שלה. האם גם הם נגועים? עוד לא ברור. אם כן אז זה האמאמא של סיבוך. אבל אנחנו עוד לא שם.
אז א', ב', וג' לעיל (להוציא, להדביר, להתקין) זו באמת התכנית. מתי ואיך זה יקרה? מקווים מאד מאד שהשבוע. יש כמובן כמה שאלות בלי תשובה כמו:
- כמה זמן היא יכולה לשרוד [בנוחות יחסית] בלי דיאליזה?
- כמה יעילה תהיה האנטיביוטיקה, או, באיזה מהירות יצליחו להפטר מהפאנגוס.
ואיך פונגאלינה שלנו מרגישה בינתיים? שאלה טובה. יש להניח שדי חרא עד חרא מאד. רופא אחד תיאר את זה כמו שפעת חמורה מאד - עם תוספת. אז בימים האחרונים היא מקבלת חומרי הרדמה והרגעה ע"פ לו"ז קבוע (בניגוד לעבר שהם ניתנו רק ע"פ הצורך). אבל, בגלל מה שקרה היום נדמה לי שיחזרו לאסטרטגיה של "לפי הצורך" - לפחות עד שיראו שהנשימה שלה ולחץ הדם וכל שאר הירקות מסתדרים.
לקח לי זמן, אבל תפסתי בסוף
לחדר של פונגאלינה רייצ'ל והחבר שלה קוראים
The Californian
למה? כי כמילות השירHotel California:
......
You can checkout any time you like,
But you can never leave!
......
You can checkout any time you like,
But you can never leave!
חה-חה-חה ציחקקתי כשהסבירו לי, והתחלתי לזמזם את השיר. מאד מקורי מצידם. אתמול נכנס רופא ושאל לפשר השם ואני הסברתי לו בגאוה - כאילו אני זה שנתתי את השם. אבל בכלל הסתבר שאפילו שצחקתי ואף הסברתי, אני בעצמי לא הבנתי את כוונת המשורר.
בינתיים עברו לא הרבה מים בירדן אבל הרבה סמים בדם של ליעם. ישבתי לי בצד בזמן שהחבר'ה דיברו על כל "הממתקים" שהיא מקבלת. עד שנפל האסימון (אל תאמינו לי....אני לא כזה חכם....גם את זה היו צריכים להסביר לי), "ממתקים": י
You can checkout any time you like,
But you can never leave!
But you can never leave!
ta-na-na-na
No comments:
Post a Comment