קצת תרגום אבל יותר עצלנות

תקציר הימים האחרונים
כרגיל, אני לא מיישר קו עם הבלוג באנגלית.  למתקשים באנגלית אומר רק

I'm deeply and cincerely sorry and full or remorse and regrets for your terrible inconvenience, which is all a result of my ignorance, laziness, and selfishness.  This is not to say that I don't care at all about the nuclear nonproliferation program or the Switzerland Atom Smasher or Mount Eyjafjallajokull eruption.

 רגע, מגניב לפה ביס מחטיף אנרגיה שלידי, שהאחות לא תראה. 
איפה היינו?
בימים שקדמו לאתמול בלילה ליעם סבלה נורא.  אף תרופה לא עזרה.  היא לא ישנה בכלל שלושה ימים רצוף.  אתמול העבירו אותה לטיפול נמרץ.  למה? כבר הסברתי - לא חוזר על זה.  מה שחשוב זה שליעם סוף כל סוף נרדמה אתמול בלילה.  בזמן כתיבת מלים אילו היא ישנה כבר 11 שעות רצוף.  הפכו אותה, ניקזו אותה, מיששו אותה.  כלום.  ישנה חזק חזק.  ונושמת טוב.  כל זה למרות שהיא מקבלת את התרופה שמחלקה הרגילה שלה

TICU

חששו מלתת לה אותה בלי פיקוח יותר קרוב.  טוב, לא משנה.  העיקר שאני שומע אותה נוחרת לידי.  נגריה נהדרת.  עכשיו, כמו כל דבר בצה"ל שאם הוא לא מתחלק ל-3 חלקים אז לרוב הוא מתחלק לשניים, גם למלחמה זו שתי חזיתות עיקריות:  הראשונה היא להמעיט או למגר את הכאבים.  זה השלב בו אנונחו נמצאים כרגע.  ודי מצליחים, אם לשפוט ע"פ ה-12 שעות האחרונות.  עדיין נותרה החידה איך אותה תרופה שהשתמשו בה ב

TICU

ולא עבדה שם, פתאום עובדת טוב פה, ב

PICU

שהוא טיפול נמרץ.  לא יודע.  עוד לא דיברתי עם הרופאים הבוקר.  ואולי גם הם לא יודעים.  ואולי זה בגלל שהגוף של ליעם הגיע לסף כזה שבו הוא פשוט הוכרע.
החזית השניה היא לברר מה היה מקור הכאבים.  כזכור עם ליעם דברים לעולם אינם כ"כ פשוטים.  יש לה כמה מערכות שלא מתפקדות הכי-הכי, בלשון המעטה.  אז גם כאן יתכן שלעולם לא נדע.  בכל מקרה, הסריקות והבדיקות יתחילו רק אחרי הסופשבוע.

ד